חיים שכונה בפי כל דיקי נולד בברלין בשנת 1920. בעקבות אחיו הבכור טיטה הלך לתנועת הנוער ובגיל 14 עלה לא"י ולמד בבית הספר החקלאי 'בן שמן'.עם סיום לימודיו הגיע לג"ב ועבד כעגלון. ב- 1941 התגייס לפלמ"ח וכאשר התארגנה המחלקה הגרמנית הועבר אליה. שם בחורשות משמר העמק פגש את מפקדו שמעון אבידן שמאוחר יותר היה גם מפקדו בחטיבת 'גבעתי' במלחמת העצמאות. דיקי היה בין הלוחמים שעברו להלחם עם הבריגדה באיטליה כנגד הגרמנים במלחה"ע השניה.עם שובו לארץ ולג"ב התמנה למא"ז ועשה את כל ההכנות בגבעה למלחמה ההולכת ומתקרבת. דיקי נשא לאשה את ציפורה ובסוף 1947 נולדה בתם, עדה. במלחמת העצמאות היה דיקי מפקד פלוגה של לוחמים בני 16 - 18 שגויסו מספסלי הלימודים ולאחר אימון קצר ירדו לחזית הנגב. סגנו הנאמן היה יהודה עמיחי המשורר. באחת ההפוגות יצא דרך קווי המצרים צפונה והגיע לג"ב לראות בפעם הראשונה את בתו עדה ומיהר לחזור אל חייליו בדרום. באותו שבוע יצא בראש חייליו לפעולה כנגד המצרים בחוליקאת (חלץ) ונפל עם כולם בקרב. רק לאחר שבועות אחדים נתגלה קבר האחים של הלוחמים והם הובאו לקבורה בכפר ורבורג. סיפור היחידה והקרב האחרון נכתב בספר "ברוח הנוראה הזאת" של יהודה עמיחי. דמותו של דיקי האדם והמפקד השפיעה רבות על כתיבתו של סגנו ורעו, יהודה עמיחי וליוותה אותו לאורך כל חייו. כך כתב בשיר קצר בשם "גשם בשדה הקרב" (לזכר דיקי): "גשם יורד על פני רעי / על פני רעי החיים אשר / מכסים ראשיהם בשמיכה / ועל פני רעי המתים אשר / אשר אינם מכסים עוד". חומר נוסף: ברוח הנוראה הזאת, ספריית הפועלים 1961.