אדלה נולדה בברלין גרמניה ב- 1911 למשפחה שהיגרה מפולניה לגרמניה. בת 3 היתה כשפרצה המלחמה . אביה היה בשבי הרוסי שש שנים. אדלה העריצה את אימה על יכולתה לגדל לבד 3 בנות בימי המחסור של מלחמת העולם. כשהאב חזר היה קשה לחזור לשיגרת משפחה רגילה. תנועת הנוער היתה מפלט מתאים לנערה הציונית. המצב הכלכלי בבית היה קשה ואדלה נאלצה לחלק את זמנה בין תנועת הנוער התוססת והצעירה לבין משרד התיווך ה'יקה' בו עבדה. כל חבריה לתנועה כבר עלו לארץ והיא נאלצה לעזור להורים. שיחה אישית עם סירני שיכנעה אותה שהזמן דוחק וב- 1935 עלתה לא"י. הוריה שכבר שלחו את חפציהם לארץ לא הספיקו לצאת ונשלחו למחנות ההשמדה. הכניסה למעגלות החיים בג"ב לא היתה קלה. העבודה בקפיטריה ברחובות, ההשכמות המוקדמות והאיבה ההיסטורית בין הליטאים ל'יקים' הפריעה לאדלה. סיפורי הקפיטריה שלה הם מסמך 'הסטורי - סוציולוגי'. למזלה הרב הקשר עם שלמה החביב סייע לה להתגבר. לידתו של בנה הבכור יאיר לא היתה קלה ולטענתה עדיין לא נסתיימה.. עם חזרתה לג"ב השתלבה בעבודה בגן ואחר באיזולציה (כי לא ידעה לשיר!). לאחר שהשתלמה בבי"ח בעפולה חזרה לעבוד במשך שנים באיזולציה של הילדים. לאחר שנסגרה האיזולציה עברה אדלה למרפאה והיתה 'אימת הילדים' שנזקקו לקבל זריקה ממנה. מסירותה הרבה בטיפול בחבר ליוותה אותה גם בעבודתה האחרונה ב'גזברות בית'.אדלה ושלמה היו לסמל של 'קבלת דין התנועה /האסיפה /מועצה' ומלאו כל החלטה כלשונה.אדלה כ'יקית' מאופקת שמרה הרבה בפנים וכדאי מאד לקרוא את הראיון שעשתה עם חנה שטראוס 1988 וצביה להר 1993.חומר נוסףראיונות 1988 חנה שטראוס, 1993 עם צביה להרסיפורי הקפיטריה 1977 עם דב שירן