אילזה קופ נולדה בקופגרד גרמניה ב-1910 למשפחה אמידה ומתבוללת. כשבגרה יצאה ללמוד רפואה באוניברסיטה אך בשל האנטישמיות נאלצה להפסיק את לימודיה. כילדה הלכה לבית ספר גרמני ולתנועת נוער לא ציונית, אך עליית היטלר לשלטון הפכה אותה לציונית נלהבת. למרות האפשרויות שהיו לפניה כמו ברזיל או אמריקה בחרה אילזה בפלשתינה. היא יצאה להכשרה ויחד עם פריץ ניהלו בית חינוך בברלין לילדים שנפלטו ממסגרות לימודים נאציות. אילזה היתה אם הבית ופריץ ופדרמן (לימים אחד מעשירי הארץ) היו המורים. כשגברו הטרדות הגסטאפו והגיעו הסרטיפיקטים המיוחלים עלו הוויסלרים לא"י בספטמבר 1938. לג"ב הגיעו כשבוע מאוחר יותר. הקליטה של אילזה שהיתה בהריון מתקדם ופריץ (שטרובי היא קראה לו) לא היתה קלה. לישוב שהיה מחולק לליטאים וייקים ועבר תקופה קשה לא היתה סובלנות רבה לקלוט אשה בהריון ובעל לא בריא במיוחד, אבל שני הייקים העקשנים 'נשכו שפתיים' והשתלבו. אילזה החלה לעבוד בטיפול בחברים באיזולציה (חדרי חולים), הרבה בשל הרקע הלימודי שהיה לה ולא מעט בשל רצונה לעזור לאנשים במצוקה.לאחר תקופה קצרה חלה פריץ ואושפז בבית חולים. אילזה שהיתה מטופלת בילדה קטנה ובאיזולציה נאלצה ל'תמרן' - ובתנאים של תחילת שנות ה-40 זה היה כמעט בלתי אפשרי. במשך 25 שנה עבדה באיזולציה במסירות ודבקות וגידלה 3 ילדים ובעל. בקרבות ההתשה מיד לאחר מלחמת ששת הימים נפל בנה אורי על גדות התעלה ועולמה של אילזה ושל כל המשפחה קרס. פריץ בעלה נפטר לאחר 10 שנים קשות ואילזה עשתה הכל על מנת לשמור על רוח חיובית ועל המשפחה. חומר נוסף בראיון שנערך עם ניצה תדמור וצביה להר ב-1986.