אורי - שמשון נולד בג"ב ב- 1943 לאבא פריץ ואמא אילזה. למרות ששמו הורכב משמות שני סביו הוחלט לבסוף על אורי - אור וחוץ מזה שמשון זה שם מחייב. אורי כילד ונער כבר היה 'שמשון' לא קטן. בעל תושייה ואומץ לא רגילים. בג"ב של אותם הימים היה מקום ל'תרגל' את אותה התכונה השמשונית'. בגיל 5 כבר הוציא מהבריכה ילדה ש'קופסתה' ניתקה ממנה והחזיר על גבו ילד בן גילו שנפל לבור. על נחשים ושאר חיות שהסתובבו בחצר הוא זינק ללא פחד. אורי התנדב כמובן ל'סיירת שקד' והיה מפקד מחלקה מצטיין. עם סיום הצבא נכנס לפעילות בהדרכה בחטיבה, בעבודה ב'מטר' ובועדות שונות והיה מעורה בכל הנעשה במשק. מלחמת ששת הימים מצאה אותו ב"סיירת ג"ב" של יגאל מור יחד עם עוד 8 בני משק בחזית הדרום. לאחר שבועות ה'המתנה' מורטי העצבים התקבלה הפקודה: 'סדין אדום - נוע' והמלחמה החלה. באחת ההיתקלויות עלה הזחל"ם של אורי על מוקש. יואל אייזיק נהרג, עוד 3 נפצעו ורק שניים יצאו ללא פגע. אורי שנפצע בגבו הוריד את המקלע 0.5 מהזחל והחל לירות במצרים עד שחיסל את העמדה שממול ואחר פינה את הפצועים. הוא לא הסכים להתפנות לבית חולים ונשאר להלחם עם חבריו - חייליו עד גמר המלחמה. כחודש לאחר המלחמה, אורי עדיין לא הגיע לבית החולים, התחדשה מלחמת ההתשה לאורך התעלה. באחת ההפגזות נחת פגז בעמדה שאורי עמד בה והוא נהרג במקום. על אומץ הלב והתושיה שלו הוענק לאורי - שמשון עיטור הגבורה שנאמר בו: "לאות ועדות כי סגן אורי וייסלר ז"ל גילה גבורה עילאית בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש". את העיטור קיבלו זהבה אלמנתו הצעירה ובנו יאיר שנולד 3 חודשים לאחר נפילתו בקרב.