שרקה לוין נולדה ב- 1916 באמצע מלחמת העולם הראשונה בליטא. את אביה הכירה רק בגיל 3 כשחזר מהמלחמה. בגיל שמונה יצאה עם אמה ואחיה הקטן ל'מסע' לערבות רוסיה הקפואות בחיפושים אחר האב שנאסר בשל היותו קומוניסט. כשחזרו לעיירה התקשתה הילדה הפליטה העצמאית והנמרצת להשתלב במסגרות לימודיות ובדרך לא ברורה סיימה ח' כיתות, עם לא מעט הפסקות. עם התבגרותה החלה ללמד ילדים מתקשים וסייעה להם בשיעורי הבית. המשפחה לא היתה ציונית ולא דתית, קופסת קק"ל לא היתה בבית ועל א"י שרקה שמעה לראשונה בפרעות תרפ"ט כשהיתה בת 13. בינתיים הגיע לז'וסלי שליח מא"י, שלמה רגולר והנערה הצעירה נרשמה לתנועת החלוץ הצעיר. בביתה שהיה מקום מקלט לילדים ואנשים שלא שפר עליהם הגורל (חייקה גורביץ' היתה חברתה הקרובה של אחותה בתיה וכשמלכה יצאה לעבודה השאירה את הילדה אצל משפ. לוין). שרקה יצאה להדריך בסלובודקה הסמוכה בסניף התנועה, במקומו של צבי פומרנץ ויחד עם שמעון אהרון ניהלה את הקן. בקומונת המדריכים היו יעקב לוריה, יעקב וילנסקי והשליח דוברומיל עם אסתרקה ודליה הפעוטה, וא"י והקיבוץ נשאו בפיות כולם. לשרקה היה חבר קומוניסט וגם היא נחשדה בקירבתה לזרם ה'מסוכן' הזה ולכן הסרטיפיקט שלה מאן להגיע. כל נסיונותיה לשכנע את 'מקבלי ההחלטות' שהחבר נוסע לאמריקה והיא מדריכה ותיקה בתנועה , עלו בתוהו. רק לאחר יותר מארבע שנים קיבלה את ההיתר ובאוגוסט 1936 יחד עם אייזיק סבירסקי עלתה לא"י, ישר לג"ב. כבר למחרת התבשרה על עבודתה החדשה, בקפיטריה ברחובות שם עבדה כשנה החל משוטפת רצפות ומלצרית ועד 'גזברית' לעת מצוא (עבודתה כמעט והופסקה בשל 'התנהגות פרובוקטיבית' רחמנא לצלן). עם סגירת המקום עברה לעבוד כעוטפת תפוזים, יד שמאלית ל'זריזת הפועלות' אסתר דרוקר. כבר בהתחלה התגלה כשרון האריזה אצל שרקה שזכתה לשכר מופלג של 17 וחצי גרוש ליום. שרקה השתלבה היטב ב'חבורה הליטאית' השובבה של שמעון אהרון, אייזיק ופומרנץ אשר עד היום מסרבים לפרט את שנעשה על 'העץ של פומרנץ'.. 'החגיגה' (כנראה) הסתיימה עם תחילת הקשר עם אריה שהפך לחתונה ו- 3 ילדים. עד החודש התשיעי עבדה שרקה ב'רימון' מגישה קופסאות לפיני ויינשטין. לאחר לידת דוד עברה לעבוד בגן כאשר בעונת הקטיף גוייסה לבית האריזה שם שכרה נסק ל- 30 גרוש ליום!! באותם ימים חלה אריה ששירת כנוטר במפרץ חיפה ושרקה נאלצה לחלק את זמנה בין בית החולים, דוד, התינוק הצעיר והעבודה. הבשורות הנוראות מאירופה הגיעו, כל משפחתה עד האחרון נספו בשואה. יכולת ההתגברות (וההדחקה) רשמו שיאים והאם הצעירה המשיכה לשאת על גבה את הנטל ועוד עמסה על עצמה משימות נוספות בועדות ובעבודה, וכמובן את אבנר הקטן. במלחמת השחרור שירתה כחובשת והיתה על האמבולנס 'שכבש' את עקרון הערבית. בשנת 54' לאחר שילדה את אליעזר, בנה השלישי, עברה לעבוד במחסן והיתה לרכזת וקניינית מחסני הבגדים כמעט 20 שנה. לאחר מכן גוייסה לנהל את ה'מחסן המשותף' של הקיבוץ בת"א . לאחר שנתים חזרה כאם הבית ל'בית ישע' והכל נראה טוב. ואז, בגיל 60 לקתה בשבץ מוחי שהותיר אותה משותקת ברגל ויד ימין. חרף כל האבחנות שיקמה את עצמה וחזרה לעבוד ב'בנגלי' (10 שנים היתה 'נרתמת' כל בוקר לנול האריגה) ואחר ב'עיסוקון', כמעט עד יומה האחרון. חומר נוסף ראיון עם חנה שטראוס 1990 , 1996 שיחה עם חלוצים מליטא

שרה זקס