רבקה נולדה ב-1907 בעיירה גוניונץ שליד ביאליסטוק, רוסיה. היתה זו עירת מבצר על גבול רוסיה-פולניה ועברה מיד ליד. אבי המשפחה היה קבלן אמיד שסיפק מזון לצבא. המשפחה המסורתית מנתה ששה ילדים ונהנתה מחיי רווחה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. עם הכיבוש הגרמני עברה המשפחה למוסקבה שם פתח האב חנות סיטונאית לבדים מיובאים ושוב עלתה המשפחה על דרך המלך. במהפכת אוקטובר 1917 נשדד העסק המצליח וחיים האבא עשה הסבה מקצועית לקבלנות נקיון של תחנות הרכבת ממוסקבה ועד ורשה. הימים, ימי לנין וטרוצקי ורבקה הילדה זוכה לשמוע בבית העם את לנין נואם ואת הקהל מריע ומתלהב. אך הרדיפות של בני המעמד הבינוני-גבוה נמשכו והמשפחה נמלטת באישון לילה עם צרור חפצים דל חזרה לגוניונץ, עכשו ברשות הפולנים. האבא חוזר לספק מזון לצבא ורבקה ואחיה לבית הספר. ב-1925 מתארגנת תנועת 'החלוץ' ביאליסטוק ובסיוע של מורה ציוני משתכנעת רבקה לנטוש את חלום לימודי האחות לטובת מימוש החלום הציוני. לאחר ויכוח מר עם ההורים נוסעת רבקה בת ה-19 לא"י כתיירת ומקבלת מאביה סכום נאה לדרך. דרך קונסטנטינופול מגיעה ליפו באניה רעועה וכאן מחכות לה חברותיה מגוניונץ שמשכנעות אותה לוותר על הלימודים ב'הדסה' ולהצטרף במקום זה, ל'משק הפועלות'. המשק הוא חוה בצפון תל אביב שקולטת צעירות ומכשירה אותן לחיי חקלאות בא"י. באחד הסמינרים המתקיימים ב'משק' פוגשת רבקה הצעירה בסרני, בן אשר וטבנקין ובשיחה הקולחת עד אור הבוקר משתכנעת ללכת לקיבוץ, 'כי חסרות שם בנות'. בג"ב היא מגלה שגם חסרה עבודה, אך למזלה היא מכירה ידידה ותיקה - מניה סמילנסקי הקולטת אותה לעבודה בפרדס המשפחתי. ההערכה בפלוגה אל הצעירה החרוצה גוברת. יש לה עבודה. רבקה גם קושרת קשרים אישיים עם מלוין, מהצעירים המרכזיים באותם ימים (וגם אח"כ) בג"ב. לאחר בקשות רבות היא נשלחת ללמוד ב'הדסה' טיפול בתינוקות והשמחה רבה כאשר הוריה אחותה ואחיה מצליחים להגיע (אמנם חסרי כל) ארצה, בשנת 1939. בכל השנים בהם בעלה מלוין עסוק בהישרדות הכלכלית של ג"ב מסייעת לו רבקה בדרכה השקטה והרוגעת. ב-1945 נולדת דליה וב-1946 יוצא מלוין לשליחות בצרפת ורבקה מצטרפת אליו ב- 1947. עם חזרתם לארץ, רבקה, בשל בעיות בריאות, עוברת לעבוד במחסן הבגדים. בתחילה עם העולים החדשים ואחר במחסן בית הספר, שם היא התמידה עד יומה האחרון.