אייזיק נולד ברוסיה ב-1916 למשפחה חסידית. כשהיה בן 4 היגרה המשפחה לליטא והשתקעה בקובנה. את אייזיק הקטן שלחו ל'חדר' שם הרביצו בו תורה. כבר אז ידע אייזיק להחזיר ועם השנים היה לספורטאי מצטיין, בעיקר במקצועות האיגרוף, הכדורגל והאתלטיקה. בגיל 20, לאחר שהחל ללמוד הנדסת מכונו, שינה אייזיק כיוון ועלה בעקבות אחיו הבכור צבי לארץ ישראל. לאחר יומיים בנמל הגיע יחד עם קבוצת ליטאים לגבעת ברנר. כבר מהיום הראשון היה אייזיק 'הלץ' של החברה' ונודע במעלליו - מעשי קונדס והלצות מבית המדרש האידישאי. כחלוץ יצא לעבוד בים המלח ובמשך 3 שנים תיקן מכונות בחום הלוהט. לאחר שחזר נשלח לגדר הצפון ובמלחה"ע השניה גויס כנוטר למשטרה הבריטית. אייזיק יחד עם אריה זקס ועוד 3 חברים היה אחראי להתריע לבתי הזיקוק על הגעת אניות משחית גרמניות. גם שם היה אייזיק אחראי על המורל, באוהל הדולף בקור המקפיא עם רובה צ'כי אחד ואקדח זיקוקים ל- 5 נוטרים... כשחזר מהשירות נשא לאשה את מאשקה ונולד שאול. אייזיק היה אב גאה ולילדיו שאול וזבולון היה בונה צעצועים מעץ ומתכת. בכל מסיבות הקיבוץ - אייזיק היה במרכז הבמה ופורים היה חגו החשוב מכל. כל שנה היה מתחפש למשהו מקורי שכלל הופעה והפתעה. באחד הפורימים, עם מות סטאלין יצא מארון מתים ופעם נוספת יצא מלימוזינה מחופש לבן גוריון ולצידו פולה (שרק'ה זקס) רעייתו. אייזיק אהב מאד את הגבעה והיה קשור לכל הנעשה בה. כשנולדו נכדיו היה המאושר באדם. על אם הדרך ידע תמיד לצרף לשיחה בדיחה אקטואלית או משפט מחץ, להעלאת המורל. אייזיק היה חבר כבוד במסגריית רימון, ושוב, אחראי על מרבית מעשי הקונדס שעל חלקם יש עדיין איפול... מותה בטרם עת של מאשקה הכאיב לו מאד אך שוב בדרכו המיוחדת ידע להתעלות ולחזור לחיים. אחת האהבות הגדולות שלו היה הספורט, ובכל משחק כדורסל שבו שיחקו בניו היה שותף פעיל. עד גיל 80 כמעט המשיך אייזיק לעבוד במסגריה, ואת המעבר לעיסוקון ולקלנועית קיבל די קשה. אבל לא אדם כאייזיק יתלונן, בדיחה טובה ביידיש וגם הזיקנה תעבור....