דניאל נולד בג"ב ב- 1939 לאריך ואלזה ורדון. ילדותו בשנות ה- 40 - 50 התקופה הסוערת של טרום המדינה והקמתה התאימה לאופיו המתפרץ. כנער היה מוביל את כל התחרויות בעלות האתגר ואחר ממהר לחזרות של הרביעייה ולהכין ערבי זמר ולדאוג שכולם יקחו חלק. בצבא התנדב כמובן לגולני והגיע לסיירת, המקום המתאים ביותר למרץ הבלתי נדלה. מחייליו דרש כמעט הכל, מעצמו - הכל. בפעולה עליה נאסר לספר בגבול הסורי ליד כפר סאלד החל דני לממש את פוטנציאל הלוחם שלא מאבד את הראש אלא להיפך. דני, חייל בחולייה המבצעת פטרול לאורך הגבול הסורי ומותקפת מהמארב. המפקד מאבד שליטה, דני נוטל את הפיקוד, חוצה את גדר הגבול, מאגף את עמדת האויב ומחסל אותה ברימון. בפעולת נוקייב הגיע דני לשלמות. מוצב שוקק חיילים סורים חמושים, והוא בראש חייליו מרוקן 14 מחסניות ושוטף תרתי משמע את התעלות, מזנק מחוץ לתעלה כשרימון מושלך לתוכה וחוזר לקרב, מחליף מחסניות וכלי נשק, כמו בסרט. בתום הקרב דני מנחם את חייליו על מות חבריהם בשירה עצובה. כשדני השתחרר, ג"ב הוותיקה והמבוססת "קטנה עליו", כל האתגרים כאילו כבר מוצו. לבית גוברין הצעירה הנלחמת על קיומה יש לו בהחלט מה לתרום, והוא נרתם. ידו בכל - מעבודה ללא לאות דרך ארגון ערבי זמר ועד ל'כיבוש שטחים' נוספים להגדלת הישוב הזעיר. יחד עם דליה הוא מקים בית בחבל 'טקסס' ויש לו תכניות גדולות להמשך. ואז פורצת מלחמת ששת הימים. דני בראש חייליו פורץ לאל עריש ומשלים את טיהור העיירה המצרית. בקשר הוא שומע על חוליית לוחמים שנפצעה באחת הסמטאות וכל הנסיונות לחלצה עלו בתוהו ובעוד נפגעים. זה הרגע, המשימה הבלתי אפשרית האולטימטיבית. דני מגיע למקום ומפעיל את כל האילתורים שניתן לחשוב עליהם, והפעם ללא הצלחה. דני שהמילה בלתי אפשרי לא קיימת עבורו פורץ לסמטה, משליך רימונים ויורה לכל עבר, אך הפעם גם הוא נפגע ונהרג. גם הפצועים שאליהם חש כבר אינם בחיים. על פעולתו זו קיבל את עיטור הגבורה. דני השאיר אחריו אישה צעירה ושני יתומים הורים ואחות, קיבוץ קטן שבוכה וקיבוץ גדול בהלם. כל שנה ביוני מתאספים חבריו ל'ערב שירים לדני' באחת המערות היפות של בית גוברין. חומר נוסף חוברות זכרון של ג"ב לנופלים 1968 גוילי אש כרך ד' קטעים מעזבונו.