עליזה נולדה ב- 1908 בגניזן, עיר קטנה בפרוסיה, לאיזידור ויוליה צוויק, משפחה בת 3 ילדים. עידית הבכורה, אריברט האמצעי ועליזה הצעירה. עליזה תיארה את ילדותה כילדות יפה, במשפחה יהודית זעיר-בורגנית, שהתפרנסה מסוכנות למשקאות קלים ובירה, למרות הצרות שהיו כבר אז. מלחמת העולם ה-I פרצה כאשר הייתה בת 6 ואביה גוייס לצבא הגרמני ל-4 שנים. ב-1920, לאחר גמר המלחמה, עברה העיר לשלטון הפולני והמשפחה עקרה לברלין. בברלין הם התפרנסו בדוחק מחנות קטנטנה לבגדי עבודה. שם גם התחילו לראשונה לחוש את האנטישמיות. מגיל צעיר פנתה לתנועות הנוער הציוניות, ולאורך השנים קיימה קשר עם התנועות הציוניות הסוציאליסטיות בעיר. לצורך ההכנה לעליה עברה "הכשרה" בחווה חקלאית בקרבת ברלין. שם הכירה עליזה את קורט ירושינסקי דאז, אח"כ קורט ירון. לצורך קבלת הסרטיפיקט המיוחל, התחתנו השניים "נישואים פקטיביים" ולאחר תקופה התחתנו בנישואים כהלכה ובמרץ 37 עלו ארצה. אמא שלה נפטרה בגיל צעיר ממחלה ואחותה ואחיה נשארו בברלין יחד עם אביה שנשאר בברלין ונפטר עם תחילת המלחמה באופן טבעי. אחיה ואשתו נשלחו לטרייזנשטט. אחיה נרצח באושוויץ ואילו אשתו נצלה ושרדה. אחותה שנשאה לגוי הוסתרה על-ידי משפחת בעלה וכך עברה את המלחמה. על פי חינוכה הסוציאליסטי היה לה ברור שהיא הולכת לקיבוץ, ולאור קשריהם הטובים עם חברים בגבעת ברנר, הם עלו ישר לגבעה. תחילת הקליטה, באהל כמובן, אבל למרות הקשיים, היא זכרה את התקופה באוהל כשנים יפות וחמות. היו להם הרבה ידידים שהצטופפו סביב הפתיליה ה"פרטית" והיתה חברותה עליזה. תוך זמן קצר החלה לעבוד בטיפול בחולים. לאורך מספר שנים הוכשרה כאחות בקורסים מעשיים שונים, בסופו של דבר מצאה את עצמה אחות במרפאת הקיבוץ. ב-1950 נפרדה מקורט ירון. קורט עקר לתל-אביב והיא נשארה עם 3 ילדים בגבעת-ברנר רותי, חנן וזאבי. לאחר מספר שנים נוצרו הקשרים עם אברהם יערי. המשפחה המורחבת: יערי ורוני, ועליזה, עם שלושת ילדיה, התגוררה בשיכון הוותיקים שליד רימון. היה להם חוג ידידים די גדול, בעיקר "ייקים לתפארת", מברלין ומאמדן. לעליזה היה הובי קטן, לצייר. היא השתתפה בחוגים לציור והתגאתה מאוד בציוריה. בגיל 67 הפסיקה את עבודתה במרפאה ויצאה לעבוד בבנגלי ויותר מאוחר בתיקונים במחסן הבגדים. עליזה זכתה לאריכות ימים, ולאחר שיערי נפטר, חיה עוד שנים בגפה. במשך תקופה ארוכה הרגישה בדידות גדולה, בעיקר מאחר ולא נשאר אף בן בגבעת-ברנר. יחד עם זאת הרגישה גאווה רבה בכך שילדיה המשיכו בדרך הקיבוצית. ילדיה הקימו משפחות בקיבוצים בית קשת, בית גוברין ומשגב עם. הנכדים ואחריהם הנינים הרחיבו את המשפחה והיוו הנאה עצומה לעליזה ונחמה גדולה לעליזה שמשפחתה נספתה בשואה. .