אפי נולד בברלין להוריו, מקס ופאני, משפחה לא ציונית, אבל עד מהרה מצאה את עצמה מעורבת בפעילות ציונית בעקבות הבנים. לאפי קראו גם רפאל (וגם גרשון) לקסברגר שעוברת בשנות החמישים ללכיש. בעקבות טיטה בן דודו, הצטרף גם אפי לתנועת הבונים, והוריו העמידו לרשות התנועה דירה שהפכה ל"בית החלוץ" שם גרו והכינו עצמם לעליה. אפי הכשיר את עצמו כמסגר בביח"ר לגלגלי שיניים שם עבד כשוליה. מקצוע שהפך למקור גאווה בהמשך הדרך. בגיל 19 ב - 1936 לפני פרוץ המלחמה עם התגברות האנטישמיות, אפי ואחיו הנס, הפסיקו את לימודיהם וברחו מגרמניה מיד עם עליית הנאצים לשלטון, ועלו לארץ לגבעת ברנר. בתקופת המשורינים, שלפני מלחמת השחרור התמחו במסגריית ג"ב בבניית משוריינים. שולם גדון היה מומחה בתא הנהג, אפי וחיים ששון בתא המשורין עצמו. ב - 1938 נפלה לידיו הזכות להיות בין המתנדבים שעלו לחניתה. עם חזרתו לג"ב עבד שנים במוסך ובפלחה. כפלח יצא גם לעבודות חוץ באזורי ספר כמו חבל לכיש שם עבד בחריש וזריעה. אפי היה מכונאי, הוא נסע לארה"ב ללמוד את נושא מיכון הכותנה שהיה אז בחיתוליו אצל סם המבורג וניהל שנים את המוסך בגבעת ברנר. הוא נחשב למכונאי מעולה. לא לכולם ידוע שאפי היה משולב באחת הפעולות הסודיות והמסוכנות של ההגנה. בסוף תקופת המנדט יצאו חברים למבצעים סודיים של גניבת נשק מהצבא הבריטי. כנראה לאחר ששוחדו השומרים, נכנסו למחנה והעמיסו בגניבה תוך סכנת נפשות מאות ארגזים של תחמושת ונשק שאותם הביאו לגבעת ברנר וקברו בבורות עמוקים במגרש הספורט הישן. אפי עבד גם במפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד שם היה אחראי על המיכון. לאחר מכן עבד בחברת צ'מפיון מוטורס כאחראי קבלת הרכבים שהגיעו מיבוא לנמל. אבל אהבת חייו הייתה המוסיקה. אפי גדל במשפחה מוסיקלית ואהבה זו לוותה אותו כל חייו. אפי ואחיו הנס יסדו בגבעת ברנר את התקליטייה הראשונה שהייתה מבוססת על התקליטים שהביאו שני האחים מהבית יחד עם גרמופון (פטפון) שמפעילים ביד. אהבה זו הפגישה אותו עם רעיתו וחברתו לחיים שולמית, שאיתה הקים בית חם. את אהבתו למוסיקה המשיך והעביר במסורת המשפחתית לילדיו, יואל (כינור וויולה), חגית(כינור), דני (צ'לו) וגם לנכדיו. בשנים האחרונות עבד אפי במחסן המרכזי שם היה אחראי לקבלת הסחורות ולפיזורן בענפי המשק השונים, במסירות ובדייקנות ייקית. אפי נפטר בחתף מהתקף לב ב - 25.10.1989, בן 72 היה במותו.