נולדת בנובמבר 1937 בגבעת ברנר, הבית שלך לכל החיים. ילד סנדוויץ', בין רינה לרותי, בן לזליג וזלדקה אבן. כשהיית צעיר מאד הוריך נפרדו, אירוע שהשפיע רבות על מהלך חייך. הבנת בחוכמת ילדים שמעכשיו ניתן לסמוך רק על עצמך. לא היית איש מלומד אבל הייתה בך סקרנות אין סופית לחיים, לטבע ולצומח. היו לך שלוש אהבות גדולות: הראשונה היא אמא שולה, השנייה היו הילדים והנכדים, והשלישית הייתה גינות הנוי והצמחייה. היית גנן אומן. במו ידיך הפכת את גבעת ברנר לאחד הקיבוצים היפים בארץ. גינה אחר גינה, מדשאה אחר מדשאה. היית איש אופטימי. כל שיחה איתך התחילה ב"מה שלומך אבא?" "הכל נהדר" ענית. "איך יכול להיות אבא שתמיד הכל נהדר?" שאלנו. "שותים קפה, השמש זורחת והגינה פורחת, אז מה הבעיה?" ענית. בצבא שירתת בחיל המודיעין. לחמת במלחמות ישראל ואהבת את מדינת ישראל בכל ליבך. אותה ואת הקיבוץ. היו לך אין סוף תחביבים: גידלת תוכים ודגים, ייצרת יין, כבשת זיתים, הקמת גן בונסאי, אספת כפיות, מטבעות ובולים מכל העולם. "מתי תנוח אבא?" היינו שואלים. "בגבעה אני אנוח" ענית "עכשיו עובדים". חרשת את ארץ ישראל מצפון לדרום ונהנית כל כך. הספקנו לטייל איתך באלפים הצרפתיים ובקפריסין. היית מאושר כמו ילד קטן בטיולים האלה. והספורט - אמנם הקבוצות שבחרת לאהוד היו לא משהו, הפועל תל אביב ומנצ'סטר יונייטד, אבל ממך ינקנו את האהבה הגדולה לספורט. איך לימדת אותנו לאהוב אותו! היית חלק מחולית ההגנה המיתולוגית של קבוצת הכדורגל הפועל ג"ב יחד עם מוטקה קשת רפי אביגד, טוכמן ויואל אבידור. היית שחיין מחונן ואצן מהיר מאין כמוהו. עד יומך האחרון הקפדת לשחות בבריכת השחייה והיית אחד הכוכבים שלה. 85 וחצי שנים היית "מר בריאות", לא ראית רופאים. רותי אחותך היתה בטוחה שאנחנו עובדים עליה כשסיפרנו לה שחלית. "זה לא יכול להיות. מוישה אבן תמיד בריא". על פי בקשתך אנו קוברים איתך את המזמרות שלך, שתמשיך לעבוד ולעשות גינות ושגם שם ייהנו מהאומנות שלך. תודה על מה שנתת לנו אבא. אוהבים, גאים ומתגעגעים אליך. (ליאור ויובל אבן) סיפור חייו ופועלו של משה בסרט שהופק לכבוד יום הולדתו ה- 70.

משה אבן