צבי אריה גנץ, עובד קבוצת הבניין החרוץ והמסור של גבעת ברנר נולד בשנת 1914 בעיר וישאו טרנסילבניה, היא רומניה למשפחה דתית. כנער למד בישיבה ועם סיום לימודיו החל לעבוד בתעשית העץ ביערות טרנסילבניה. כצעיר דתי נהג לעבוד עם חבריו בימי חמישי עד מאוחר וכך יכול היה לקיים את מסורת השבת. בשנת 1934 התחתן ונולדו לו שני ילדים. כשפרצה מלחמת העולם השניה הצליחו מרבית יהודי רומניה לשרוד בקשיים על אנושיים במחנות עבודה ברחבי המדינה. בשנת 1943 גורשו יהודי רומניה לאושוויץ, ביניהם גם כל בני משפחתו של גנץ. כבחור צעיר וחסון נשלח גנץ לעבודות כפייה בגבול רומניה אך כל משפחתו נספתה בתאי הגזים. כמה חודשים לפני תום המלחמה קיבל גנץ "רמז" מאחד משומרי המחנה שהוחלט לחסל את כל יושבי המחנה, והוא וכמה בחורים הצליחו להימלט בדרך לא דרך לאוסטריה. כשנסתיימה המלחמה הגיעו אל מחנה העקורים שהקימה הג'וינט, וגנץ שהכיר את שבילי רומניה התבקש להבריח יהודים מרומניה לאוסטריה, תחת אפם של חיילי הצבא האדום. בשנת 1946 הציעו לו אנשי הג'וינט להפליג לאמריקה, אך הציוני הצעיר היה נחוש לעלות לארץ ישראל. הוא הצליח לחצות את גבול אוסטריה ולהגיע למילנו שבאיטליה, שם פגש את רעייתו לעתיד מרים, והשניים עלו בעיר הנמל בארי על אניית המעפילים "אף על פי כן" בדרך לארץ ישראל. ליד חופי הארץ נעצרה האניה וכל מעפיליה גורשו לקפריסין. שם במחנה נולד בנו חיים. עם קום המדינה, בשנת 1948 עלו לא"י ונשלחו למעברת באר יעקב. לאחר מלחמת העצמאות יחד עם עוד עולים מרומניה התיישבו בכפר הערבי זרנוגה שתושביו גורשו במלחמה. גנץ החרוץ החל לעבוד בקבוצת הבניין של 'סולל בונה' ובמקביל הקים משק עזר ליד הבית. באחד הפרוייקטים הכיר את יונה מירויס, מנהל קבוצת הבניין של גבעת ברנר ואת אליהו אושרי והיה לאחד העובדים בקבוצה. באותן שנים נולדו לו ולמרים שתי הבנות יונה ומלכה ובן הזקונים משה. במשך שנים רבות עבד גנץ בגבעת ברנר, יכולותיו המקצועיות וחוסנו היו לפלא בעיני ילדי וחברי המשק, כמו גם חביבותו וחיוכו שזכורים לרבים. גנץ שהחל את חייו ב"חדר" וב"ישיבה" נהג להגיע לחגי תשרי לגבעת ברנר הן כחזן והן כשותף למסורת היהודית שנהוגה עד היום בקיבוץ. בשנת 1984 פרש לגמלאות ובשנת 1988 הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך!