צ'וני (דוד), נולד ב-13/2/1934 בעיר קיוסטנדיל שבבולגריה. אחותו, זיוה, צעירה ממנו בתשע שנים . משפחתו היתה ענייה והתמודדה עם תנאי מחיה קשים. כשהיה בן 6 בהיותו בכיתה א' בבית הספר היהודי, השתלטו הנאצים על בולגריה. אותן שנים שולט בבולגריה משטר פרו-נאצי קשוח. אשר הנהיג בה חוקים אנטי יהודיים זהים לאלה שנחקקו בגרמניה. אביו נלקח למחנה עבודה ושהה בו 20 חודשים. צ'וני נשאר לבדו עם אימו. שנותיו הראשונות בבית הספר היו שנים שעיצבו את אופיו, הן בשל תנאי המצוקה הכללית, שכללה הגבלות, רדיפות, מכות, עוצר, ומחסור, והן בשל מצוקה אישית ומשפחתית לא קטנה. על אף זאת, תקופה זו נחרטה בזיכרונו כתקופה טובה, שבה טווה את קשריו החברתיים הראשונים ואימץ לעצמו כישורי לימודים. חלק מאותם חברי ילדות נשארו עימו בקשר הדוק עד יומו האחרון. בגימנסיה החלה מתגבשת אצלו השקפת עולם ציונית וסוציאליסטית. בספטמבר 1944 נפל המשטר הנאצי ובוטלו הגזירות האנטישמיות. על בולגריה השתלטה המפלגה הקומוניסטית ומוסדות הקהילות היהודיות הוקמו מחדש. יחד עימם קמה לחיים התנועה הציונית, כולל תנועות הנוער החלוציות, וביניהן - "דרור החלוץ הצעיר" שהיתה מסונפת ל"הקיבוץ המאוחד" בארץ . עבור אבא, ילד צעיר בן 11, היווה סניף התנועה מקום להתגשמות כל שאיפותיו ועד מהרה הפך לביתו השני. בפברואר 1949 צ'וני סחף אחריו את כל משפחתו לעלות ארצה. מנמל חיפה הועברה המשפחה למחנה עולים בפרדס חנה. באפריל 49' הגיע לגבעת ברנר עם חברת נוער ח'. הנערים השתלבו היטב בעבודה בענפי המשק וניהלו חיי חברה פעילים. צ'וני ראה בחיוב את השילוב בין חיי קיבוץ לבין השקפה חברתית סוציאליסטית, הדוגלת בשוויון ערך האדם, בשיתוף ובערכי הדמוקרטיה. חוג "הקומוניסטים" מקרב נערי חברת הנוער מנה 12-10 חברים, ובתחילת דרכו היה אבא בין יוזמיו. כאשר התברר לו שפעילותו חייבת להתבצע במחתרת כי "אסור שבקיבוץ יידעו", הוא הבין שמשהו כאן סותר את הגישה של הקיבוץ, ופרש. אחרי שנתיים החליטו הוריו של צ'וני ואחותו לעשות ניסיון לחבור לאבא ולהצטרף לגבעת ברנר יחד, אך ניסיון זה לא צלח. בסופו של דבר נשארו בקיבוץ שלושה מאותה עליית נוער: צ'וני, מני צפריר ומיה צמח והם צורפו לבני המשק בני גילם. ב- 1953 סיים את לימודיו בביה"ס, ובאותה שנה התקבל עם כל בני מחזורו לחברות במשק. הוא התגייס לצבא עבר קורס קצינים, ושירת בגדוד 50 .למלחמת קדש הוא כבר גויס כאיש מילואים. אבא ואמא הכירו במסגרת ההדרכה של אבא בקרית עקרון כשליח של התנועה. הם נישאו בשנת 1956, בנו את ביתם בג"ב ונולדו להם ארבעה ילדים: אורית, עופי , חגי ואיילת. לאורך השנים עבד בגן הירק, במטע בנשירים ברימון ובנגרייה ובין לבין מילא שורה ארוכה של תפקידים, אם בשליחות מטעם התנועה או הקיבוץ או כ"עבודת חוץ". תוך כדי כך למד בקורס הגבוה להיסטוריה ומדעי החברה במרכז אפעל, ולימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית. תפקידים אלה הרחיבו את אופקיו, ואפשרו לו "שיטוט" על פני ארצות רבות בעולם, עובדה אשר לימדה אותו להעריך היטב את מה שיש לו פה, וכמובן להמשיך ולשאוף אל מה שעוד אין - וניתן להשגה.