בתעודת נישואיה הראשונים של אימי מקצועה תואר כ׳רועת צאן׳. אבא תואר כ׳חייל׳. כאילו יחד עם עובדת נישואי הבוסר שלהם עוצר המסמך הזה את חלומות נעוריהם יחד עם חלומות המדינה הצעירה. כמו המדינה הזו, עברה אמא חיים סוערים. לתמיד הנערה רועת הצאן מטולטלת בשדות כנען האכזרית. ומותה בעת משבר לאומי נוראי. אמא ידעה לשמוח ולמצוא דרכים חדשות. זכורה לי פגישה אחת לפני כעשר שנים. היא הייתה באחד האשפוזים הראשונים, בית חולים מאיר. הדס באה מירושלים ואני באתי מלונדון וישבנו בחוץ על ספסל עם אמא והשמש זרחה אבל לא היה חם מדי, אולי תחילת האביב. והייתה לנו שעה שלמה רק שלושתנו. והשיחה קלחה והייתה שם אהבה גדולה, פשוטה. זיכרון הפגישה הזו איתי עכשיו יחד עם תמונות ילדותי עם אמא צעירה, יפה וקצת פראית. אורי