אילנה נולדה ב-1939 בהונגריה בשם הלנה. אביה עזב את אמה עוד כשהייתה פעוטה והיא אינה זוכרת אותו. האם נישאה בשנית ובין אילנה לאביה החורג שררה אהבה רבה. במלחמת העולם השנייה, בעודה ילדה, הוחבאה בבית של איכר בכפר ושרדה. לאחר המלחמה הוכנסה לאחד מבתי הילדים שקלטו ילדים יהודים ניצולי שואה, שם הוענק לה השם אילנה. בארץ נקלטה והתחנכה בקיבוץ שריד. לאחר שירותה הצבאי עזבה את הקיבוץ והחלה ללמוד פסיכולוגיה. מנישואיה נולדה בתה סנאית, ולאחר גירושיה עברה עם סנאית לצרפת, שם עשתה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. כשחזרה לישראל באה לחיות בגבעת ברנר. חברה מן המניין לא הייתה (לא צריך להגזים, אמרה) ועל כן לא שיתפה את בתה בחינוך המשותף, בעיקר לא בלינה המשותפת. היא החלה למלא תפקיד של פסיכולוגית בית הספר בגבעת ברנר ובמקביל, הייתה מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג לחינוך מיוחד בנושא קשיי למידה. בתחום זה גם פרסמה ספרים ומאמרים רבים. לחברים ובעיקר לחברות רבות בגבעת ברנר היה קשר עם אילנה לחלקן קשר ממש הדוק. (אילנה הייתה אומרת שבגבעת ברנר הרגישה לפעמים שחברים קצת חוששים להצטרף לשולחנה בחדר האוכל, שמא תראה מייד לצפונותיהם. או חלילה תערוך להם "איבחון"...) לאחר שהייתה כאן שנים, ביקשה המזכירות מאילנה שתתקבל לחברות אבל היא רצתה לשמור על עצמאותה, ארזה את מטלטליה ועברה עם סנאית (והכלב גולי) לירושלים.