אריה נולד בליטא בשנת 1912 למשפחה עניה וקשת יום. בגיל 6 עזב את ה'חדר' בכעס לאחר שהרבי עלב בו. לייבלה הקטן צייר על ה'סידור' וכשהרב לא הצליח למצוא את ה'שייגץ' שפגע בכתבים הקדושים ניסה בדרך עורמה. הוא פיאר ושיבח את הצייר האלמוני והבטיח לו גדולות ונצורות בתחום האמנות. לייבלה התמים התוודה ו..חטף עם הסרגל על קצות האצבעות...העלבון המשיך אצלו גם שהלך ללמוד בגמנסיה בעיירה הסמוכה. כשהיה בן 6 נפטר אביו בנסיבות עגומות. הוא נהג לקנות מוצרי יסוד מגויים בכפרים ומכר אותם בעיירה. שודדים תקפו אותו והשליכו אותו לתעלה והוא חטף דלקת ריאות קשה. הימים, ימי "השפעת הספרדית" שהביאה למותו בטרם עת. אריה סיים את לימודיו בבית הספר בעיירה ויצא ללמוד ביורבורג. כבן עניים נאלץ לכתת כל ערב את רגליו לבית משפחה יהודית אחרת שתמכה בילדים נזקקים. קראו ל'מצווה' הזו - "אסען טאג" (לאכול יום), כלומר כל יום אוכלים על שולחן משפחה יהודית הפותחת דלתה..את העלבון הזה נשא אריה כל חייו. לאחר שסיים את הגמנסיה יצא להכשרה בממל, במסגרתה הגיע גם לעבוד בבית חרושת לבירה 'פילזנר' בצ'כיה. לאחר שהסרטיפיקט המיוחל הגיע, עלה אריה באוגוסט 1936 לא"י. חלומו להיות חלוץ בקיבוץ התגשם. בימים הראשונים עבד בחפירת 'צלחות' סביב העצים בפרדס ובכל עבודה נדרשת. בשנת 1938 יצא לעבוד בהקמת הגדר בגבול הצפון ואחר כך המשיך לעזרה בקיבוץ רמת הכובש. בינתיים השתלב בחבורת ה'ליטבקים' (הזלמנאים) עם שמעון אהרון, אייזיק, צבי פומרנץ ועוד. אחת הבנות בחבורה היתה שרקה לוין ולאחר רומן קצר נישא הזוג הצעיר. לאחר הולדת הבן הבכור, דוד יצא אריה כנוטר לשמירה בבתי הזיקוק במפרץ חיפה. הקור העז והתנאים הקשים הפילו אותו למשכב וכשחזר לגבעת ברנר כבר התקשה להשתלב בעבודה פיזית, חלומו הגדול..בלית ברירה עבר לממש חלום אחר, להיות מורה לעברית ורבים מהעולים שעברו בגבעה היו חניכיו. בינתים נולד אבנר המשפחה התרחבה ובשנת 1947 היה אריה בין חברי ג"ב שיצאו להביא את מעפילי 'שבתאי לוז'ינסקי' מחוף ניצנים. הפעולה נכשלה ואריה מצא עצמו יחד עם המעפילים במחנה המעצר בקפריסין. במחנות היתה עבודה רבה למורה לעברית וכשחזר לג"ב המשיך ללמד עברית. בשנות ה- 50 לאחר שבריאותו התערערה עבר לעבוד בהנהלת חשבונות ובמשך 40 שנה היה איש 'משרד הפנים' של ג"ב. כל חייו אסף אריה שירים עבריים ושירים ביידיש אותם כתב בפנקסיו הרבים. עם השנים המשפחה התרחבה נולד עוד בן והחלו להגיע נכדים מכל עבר. מכל משפחתו העניפה בליטא שנספתה בשואה נותרה רק אחותו בלומה ולכן גדולה היתה שמחתו וגאוותו לראות הרבה 'זקסים' סביב, אם בארוחות שבת המסורתיות ואם בדפי מרשם התושבים... אותם עידכן בקפדנות עד יומו האחרון. הערה מגיל 18 ועד גיל 70 כתב אריה יומן אישי בה פירט את קורות חייו, לבטיו ומחשבותיו סביב מה שקורה בבית, בעולם ובקיבוץ. היומן עד עלייתו לארץ נכתב ביידיש, ובארץ נכתב בעברית. משפחתו הוציאה לאור חלקים מיומנו.