יהודה קנטור הצטרף למשפחתנו לקראת סוף שנות ה-70' והפך מהר מאד לשותף ומשפיע על כל אחד מהמשפחה. שמחות, בר מצוות, חתונות, לידות, טיולים בארץ ובחו"ל - הכול היה אתו, במעורבותו ובעזרתו. למעשה נוספו לנו עוד אחים ואחיות שהפכו להיות ממש למשפחה שגם הייתה בהרבה מקרים חלק מהתרבות והנוף בגבעת ברנר. תודות ליהודה, הקשר החזק הזה המשיך גם אחרי לכתה של אמנו בתיה ובזכות הישארותו של יהודה בדירה שהשניים חלקו, המשיך הזיכרון מאמא להיות חי ממש בקרבנו. רק לעבור על השביל ולהרים עיניים למרפסת הבית וכבר ראית בעיני רוחך את שניהם ישובים אחה"צ לרוח הבריזה ולוגמים תה או קפה. הרבה אנשים הכירו את יהודה בגבעת ברנר וזו גם ההזדמנות להגיד תודה לכל מי שליווה אותו בשנים האחרונות, הפחות מתקשרות שלו. הפה לא יכול היה ממש לדבר אבל עד ימיו האחרונים ראו בעיניים שלו את אותו מבט מבין, את חצי החיוך וההבנה והאהבה הגדולה שרחש לכל מי שסובב אותו. יהודה יקר! תמסור ד"ש שם למעלה לאמא. אנחנו מתגעגעים לשניכם ומבטיחים שהמשפחה המורחבת הזו תהיה מאוחדת לעד לטובת זכרכם והרבה בזכותכם! (שרון צור)