דניאל לא עמד מהצד מעולם. תמיד היה במרכז. בבית הספר ובחברת הילדים הוא השתתף בשיחה ובוויכוח ודעתו נשמעה בהקשבה. מרחוק הייתי שומע את קולו וידעתי הנה דניאל יושב שם עם חבריא, מספר או מתווכח. בחברת הילדים הוא היה אחד מהנושאים בעול. והנה בגרנו והגיעו ימי מבחן בארץ. ואז יזם דניאל את גיוסנו לפלמ"ח. כשהשתחרר מהצבא נהיה לפלאח מובהק. הוא היה המרכז הטכני בענף. עובד חרוץ היה ומעולם לא פסק מללמוד. המוח אינו משיג את האסון שאירע והלב ממאן להאמין. דניאל נספה עם אשתו עפרה באסון מעגן ביולי 1954.