איציק נולד בתל אביב, ממש ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בתאריך ה- 8.8.1939, להוריו חיה מייזליש ופתחיה מליניאק, שמאוחר יותר הפכו למשפחת בן הלל (לסבא שלנו קראו הלל). ילדותו עברה עליו בשנים הסוערות של ערב הקמת המדינה. ההורים היו עסוקים כל העת במלחמת הקיום, ובצורך להביא פרנסה הביתה. האב פתחיה היה חבר ב'הגנה', ומדי פעם יצא למשימות ברחבי הארץ. איציק ואנוכי, שנולדתי שבע שנים אחריו, בילינו, כשאר הילדים באותה עת, רוב הזמן מחוץ לבית ההורים. מאז שאני זוכר אותו, היה ממש תולעת ספרים. הוא למד בבית החינוך "הר נבו" בית ספר של ילדי העובדים, ובמקביל, הצטרף כמו רבים מילדי השכונה, ומבני הדיירים ברחוב ריינס 15 בתל אביב, לקן צפון של 'השומר הצעיר'. השיכבה שלו כונתה גדוד "רבדים", והיא הייתה מורכבת מנערים משני שנתונים. התנועה הפכה להיות כל עולמו. כשאיציק היה כבר מדריך בתנועה, בגדוד נחשון בקן צפון תל אביב, הוא הכניס גם אותי ל'שומר הצעיר'. תקופת מה הוא אף היה המדריך שלי, והיה מאוד אהוב, עקב החן הרב שניחן בו, לכן כונה, ברבות הימים "המדריך המיתולוגי"... בהמשך, הגיעו חלק מחברי הקבוצה לקיבוץ נחשון כ'גרעין נחשון'. "איציק היה המדריך האידיאלי! מספרת אחת מבנות הגדוד, דמות של הפלמחניק השורשי הקלאסי - תמיד עם מכנסיים קצרים, חולצה שומרית ובלורית עתירת תלתלים. חינני מאוד, בחור יפה תואר, תכול עיניים וחיוך כובש. היה מעביר לנו פעולות מרתקות, שאהבנו מאוד. למרות שכל הבנות התאהבו בו, לא היה בו שמץ של שחצנות." בתיכון, הצטרף איציק לבית ספר "שבח", שם למד נגרות. לאחר מכן עבד בנגריה, כדי לסייע לפרנסת המשפחה. מאוחר יותר פיתח תחביב של פיסול אומנותי בעץ, שגילה בו כישרון רב. כנחלאי, שירת בגדוד 50, ובמילואים - בחטיבת הצנחנים. הוא התגאה בכך שהצליח לצבור 50 צניחות. אחרי הצבא, הגיע לקיבוץ להב, שם עבד בפלחה ובהמשך במוסך. איציק נישא לשרה, ונולדו להם שלוש בנות: מירב, קרן ומור. לאחר הפרידה משרה אשתו, הגיע לקיבוץ גבעת ברנר, בעקבות היכרות עם יעל, בת הקיבוץ, ושם עבד, בין היתר, במוסך ושימש כקצין בטיחות. מאוחר יותר הכיר את מיכל האהובה, שלקחה חלק חשוב ומבורך בחייו. הם הרבו לבלות, לטייל בארץ ובחו"ל ובעיקר, הפליאו לרקוד בצוותא. בשנים האחרונות חלה הידרדרות במצבו הבריאותי, והוא נאלץ להתגורר בבית "שקמה". לאיציק היה חשוב מאוד לשוב ולהיות עצמאי ועם השיפור במצבו הוקצתה לו דירת קרקע, והוא הרגיש חופשי ומאושר. אבל האידיליה לא נמשכה זמן רב, וכאשר דובר על כך שיהיה צורך בדיאליזה, נאלץ להיעתר לסיועו של עובד זר. למרות שחשב, שהעובד הזר אניל, מיותר, והתנגד תחילה לבואו, עקב מזגו הנוח והידידותי - יצר עמו קשר חם וטוב. איציק היה ספורטאי, שהרבה בשחייה, בהליכה ובהתעמלות, ושידר חוסן גופני וחיוניות רבה. לכן היה קשה לחזות בהידרדרות מצבו הגופני. הוא היה אדם טוב לב ושובה לב - וחשוב היה לו לעשות טוב לאחרים, בדרכו שלו, תמיד מתוך כוונה טובה. ידעתי שמצבו קשה, בעיקר כשהודיעו לנו במפתיע, שבנוסף לכל תחלואיו נוספה מחלת הקורונה. יומיים לפני מותו עדיין הטעה בחיוניותו גם את רופאיו. מקווה שתנוח על משכבך בשלום, אחיך האוהב מוטקה.