שלמה נולד ב- 1907 בברלין, כשנתיים לאחר שהוריו עקרו מקרקוב שבפולניה לגרמניה. יחד עם זמי דרוקר, חברו לעתיד בכרם, למד בבית הספר של הקהילה היהודית בברלין. בן 11 היה כשהצטרף לתנועת הנוער הציונית, עידוד קיבל מאביו ששב ממלחה"ע הראשונה והיה ציוני בנשמתו.בגיל 15 עבד (במסגרת לימודי מכונאות) במפעל ענק עם עוד יהודי ועוד 15000 גרמנים ושם זכה להכיר את האנטישמיות. לאחר שקראו לו מישהו 'יודה' זיכה אותו שלמה הצעיר באגרוף. בגיל 18 יצא להכשרה אותה נאלץ לעזוב כדי לסייע למשפחתו בימי המשבר הכלכלי הגרול. כנער שגדל בברלין ספג גם את הפריחה התרבותית של שנות ה- 20 וגם את ההתעוררות הציונית ברחוב היהודי. יחד עם חבריו מקבוצת 'על המשמר', אריה חצור, נתן רובים, יוסל קיטרון ואהרון קשת עלה שלמה ב- 1931 לא"י והגיע לג"ב. עליה סיפר לו במכתבים חבר ילדותו זמי דרוקר. הקליטה בגבעה לא היתה קשה לשלמה, חלומו לחיות בטבע התגשם. אמנם היו קשיים רבים אך שלמה האופטימי ובעל ההומור התגבר על כולם. גם במשברים בין הייקים לליטאים ואחר ב'פילוג' שלמה ידע להפריד בין העיקר לטפל ובכל התפקידים הציבוריים שמילא דאג לחבר לפני הכל. לשלמה שהיה כמעט תמיד בצמתי ההחלטה של ג"ב היו יוזמות 'קטנות', להיטיב עם החברים, לקלוט גם את השונים ואסון ה'פילוג' (המטופש והמיותר) בו עזבו חברים טובים שלו ליווה אותו עד יומו האחרון. שלדג (שמו הספרותי) היה בין היחידים שערך 'מסיבת פרידה' לעוזבים לנצר סרני. שלמה שהפסיק לשיר במקהלת בית הספר לאחר שקולו התחלף חזר 'בגדול' לשיר בחגים ולא מעטים זוכרים את ביצועו המרגש ל'שאנו, למדבר שאנו' בחג העצמאות. שלמה העדיף דווקא לזכור את השיר שהוא שר בחנוכת חדר האוכל הישן לכבוד החשמל: "הלוקס אינו בוער, הבו חשמל מהר, בצריף באוהל רק חשמל, אלקריטש איברעל".כל חייו היה שלמה מעורב בנעשה בג"ב ובערוב ימיו הבין שלמרות שהדור שלו בנה את המקום, לדור השני יש זכות מלאה לשנות. את סיפוריו השנונים מתולדות הגבעה סיפר בראיון ב- 1983 והם מאירים את הזוית המיוחדת בה ראה וחי את הקיבוץ. חומר נוסףראיון עם חנה שטראוס 1983סיפורי שלדג