צביה נולדה ב-1915 בביאלסטוק . בגיל צעיר עלתה עם משפחתה לתל-אביב. אמה הייתה גננת, יסדה את גן הילדים הראשון בת א. צביה למדה בבית ספר תל-נורדאו שם התוודעה לחינוך ההתיישבות העובדת, וכבר אז החלה לעסוק בתחום הבריאות כאשר נבחרה לשמש כיו ר צופי הבריאות של בתי הספר בעיר. משם המשיכה ללימודים בסמינר למורים לוינסקי ולבית הספר לאחיות בירושלים. במקביל החלה את פעילותה בארגון ההגנה. ב- 1935 התקבלה לעבודה בקופת החולים ושימשה כאחות בקיבוץ משמר העמק. חיי הקיבוץ קסמו לה מאז. משם עברה לקבוצת כינרת ומשם גויסה לקיבוץ חניתה. בחניתה הכירה את בעלה הראשון אליהו הרשקוביץ ז ל. צביה ואליהו הגיעו לקיבוץ גבעת ברנר להסתתר מפני הבריטים בשנת 1940, אז גם אושרה עבודתה כאחות בקיבוץ גבעת ברנר. ב- 1942 גויסה ע י מזכירות הקיבוץ המאוחד להקים את וועדת הבריאות של הקיבוצים. במשך השנים העבירה צביה קורסים לאחיות בקיבוצים שנקראו אז חובשות, הן היו חלק ממערך ההגנה על ההתיישבות עם תחילת מלחמת העצמאות. באפריל 1945 נפל אליהו באיטליה. באותה שנה יצאה צביה עם המשלחת הראשונה של התנועה הקיבוצית מארץ ישראל לעזרה במחנות העקורים בגרמניה, שם שירתה כמפקדת מחנה עקורים. על התקופה הזו כתבה צביה בספרה ניצני תקווה . בגרמניה עשתה צביה עד ל-1948 בעזרה לפליטי המחנות שנלחמו על רצונם לעלות לארץ ישראל. צביה נשארה בגרמניה ועסקה בעזרה להכנת ספינות המעפילים בדרכם לארץ. בשנים 1953-1951 נשלחה מטעם קרן היסוד ו עליית הנוער למקסיקו. צביה חזרה לגבעת ברנר והחליטה לבנות משפחה בשנית. בשנת 1955 קשרה את חייה עם טיטה לקסברגר - להר וכאן גידלה עימו את בנו גדעון להר ז ל. לאחר שנים ארוכות בעבודה מזכירות התק ם החליטה על הסבה מקצועית ולמדה ארכיונאות ועבדה בשמחה בארכיון הקיבוץ. צביה, אישה רבת פעלים, עליה נאמר: אשת חיל אשר כל חייה לחמה למען האדם והחברה, התקומה העצמאות והחירות של מדינת ישראל. שביל חייה הוא דוגמא להגשמת החזון הציוני.