רבקה נולדה ב-21.2.1915 בלודז' לצפורה ושלמה איזנברג. בשנת 1918 עברה המשפחה להמבורג, ובשנת 1921 עברה המשפחה להרנה שליד המבורג, שם למדה רבקה בבית הספר העממי. לאור אותות אנטישמיות שגברו החליט האב לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. רבקה שהייתה בת 10 הסתגלה במהירות והמשיכה את לימודיה בגימנסיה "נורדיה". היא הצטיינה במיוחד במקצועות ההומניסטיים ובלטה בדרך מחשבתה הפילוסופית. כנערה הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" ומשם המשיכה ל"הבחרות הסוציאליסטית" ול"פועלי-ציון-שמאל". היא עבדה במסגרת "הנוער העובד" עם נוער בעייתי וזכתה באימון ובחיבה מצד חניכיה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה רצתה להתגייס לחיל הנשים איי.טי.אס אך נדרשה על ידי מחלקת החינוך של הסוכנות היהודית בירושלים. הקדישה כל רגע פנוי להרחבת השכלתה. היא זכתה להקשיב לאנשים דגולים כמו גרשום שלום ונתן רוטנשטרייך. בשנת 1946 עברה לתל-אביב והחלה לעבוד בהוצאת הספרים של הקבוץ המאוחד. אחת העבודות החשובות שביצעה היתה עריכת התרגום העברי של הכתבים האחרונים של המשורר יצחק כצנלסון שניספה בשואה. דרך עבודתה זו התקשרה רבקה לתנועה הקיבוצית לאנשיה ולסופריה, ובשנה זו הצטרפה לגבעת ברנר. פה מצאה את ייעודה האמיתי, את ביתה ואת חבריה הנאמנים. פה התקשרה עם חברה אהרון לברית חיים וילדה את שתי בנותיה, שאהבה בכל ליבה ושאפה לחנכן ברוחה. שנים רבות עבדה רבקה כמורה לספרות בבית הספר התיכון של הקיבוץ, וכיתות רבות ליוותה בדרכן הלימודית והחינוכית. כשעברה לעבוד כספרנית, נמשך הקשר עם בני הנעורים שלימדה. תוך כדי עבודתה ארגנה את אחד המפעלים בגבעת ברנר והוא "בית-הספר למבוגרים". על אף קשייה הבריאותיים המשיכה לעבוד עד יומה האחרון. רבקה נפטרה ב-8.10.1980.