אהרון נולד בוינה, אוסטריה, ב-1914 למשפחה דתית. אביו שנפצע במלחמת העולם הראשונה נדר נדר שאם ישוב בחיים, יהיה דתי למהדרין. ילדותו של אהרון עברה בצל המרד נגד החינוך הדתי שאהרון עמד מהר מאד על שניותו. בגיל 16 עזב את 'אגודת ישראל' ועבר ל'גורדוניה', מעבר חד. ההתחלה היתה ב'שומר הדתי' ולאחר שנתפס לרעיון, הפך אהרון למומחה לציונות ובגיל 18 נשלח להרצות בפני חניכים ב'החלוץ' על... ציונות. רצונו העז לעבוד בחקלאות הוביל את אהרון הצעיר אל חוה חקלאית ואחר אל עבודה כגנן בוינה. אביו שלח אותו לבקר אצל הסבא בגליציה והוא התרשם קשות מהמצב של היהודים בכלל והעניים בפרט. בשובו לוינה יצר קשר עם הקומוניסטים, דבר שכמעט סיכן את חייו כשהגיעו הנאצים ב-1938. מאותה תקופה זכר אהרון שראה פעם קבוצה של יהודים שנלקחה לעבודות נקיון, ביניהם היה גם יהודי זקן. אהרון שהתקשה לעמוד במראה, ניגש למשגיח והציע את עצמו כמחליף ליהודי, לאחר ויכוח קצר האוסטרי השתכנע, ואהרון יצא בנס מהארוע. כשהחמיר המצב יצא אהרון על אנייה בדרך לארץ ישראל. בתושיה בלתי רגילה הצליח, בעת שהאוניה עגנה ברומניה, להעלות עליה גם את אביו, והשניים נחתו בינואר 1940 בעתלית. אביו, שלא שינה דעתו על 'החלוצים', השתלב במקום דתי, ואהרון התגייס לצבא הבריטי. במשך 6 שנים שירת בצבא והיה במצרים, לוב ופלשתינה יחד עם שמעון אהרון, ארנסט זליגמן ואחרים, וכשהשתחרר הגיע לחופשה בגבעת ברנר. בהמשך הדרך הגיע אהרון לנחלת יהודה שם היה מנהל סוכנות דואר. חבר הציע לו לנהל פרדסים וכך גם יכל לעזור לחבריו הקומוניסטים שהתקשו למצוא עבודה. כשפרצה מלחמת העצמאות גוייס לחטיבה 7 והיה עם חבריו בקרבות לטרון הקשים. אזנו החולה הצילה אותו מגורל רבים מהלוחמים שנפלו שם. הגורל העיוור זימן אותו גם לסיפור 'אלטלנה' בחוף כפר ויתקין ולחזית הצפון. ביקורת רפואית הורידה אותו שוב מהחזית והוא קיבל לנהל קנטינה של שק"ם. בסוף המלחמה חזר לנחלת יהודה, לפרדס - אך עבודתו ניתנה לתימני עם משפחה גדולה, וליבו לא נתן שיפטרו את האיש. הוא חזר לניידת השק"ם והיה בין הראשונים לרדת לאילת דרך עין חוסוב, חצבה של היום. שם בדרום פגש את יעקב רמות ששמע על הקשר עם רבקה ואמר לו שהיא כבר תחנך אותו (מלהיות קומוניסט). לאחר תקופה באילת חזר למרכז לעבודה בשק"ם המרכזי בצריפין. באחת החופשות בשנת 1952 הגיע לבית ההבראה במוצא וביקר בקרית ענבים. המקום מצא חן בעיניו, אך כששמעו שהוא 'קומוניסט' רחמנא ליצלן, ביקשו שיתוודה לפני האסיפה בטרם יקלט. זה הספיק. אהרון ויתר על הכבוד המפוקפק וכשסיפר זאת לחברו מנחלת יהודה, הציע שינסה את גבעת ברנר. צבי זילברשטיין קיבל אותו יפה ואהרון נקלט בגבעה. הוא עבד בחדר האוכל ושם פגש את רבקה. ב-1954 נולדה תרצה ולאחר 5 שנים שלומית. אהרון עבר לגן הירק עד שגוטשי גילה את עברו החשבונאי והוא סודר להנהלת חשבונות. משנת 1957 עבד אהרן בהנהלת חשבונות, לימד דורות של גזברים איך עושים חשבונות עד ששוב אזנו בגדה בו והוא עבר לעבוד בבית הספר ובמועצה האיזורית. לאחר פטירתה המוקדמת של רבקה נותר אהרון לבדו, הבנות עזבו אך הוא המשיך לשמור על קשר איתן ועם נכדיו. החלוץ הצעיר שמרד בחינוך הדתי, היה קומוניסט ושילם מחיר בכל מקום ולא ויתר, הצטער בסוף ימיו בעיקר על דבר אחד - האוזן החלשה שלו שבגיל 5 לא נוקזה היטב, הפריעה לו עד יומו האחרון...