אניס נולד בגראץ, אוסטריה ב- 1913 כבן אמצעי בין 7 ילדים למשפחה שהיגרה מגליציה בתחילת המאה. הקהילה בגראץ לא היתה ציונית ואניס למד בבית ספר רגיל, 7 יהודים בין 700 אוסטרים קטנים. האנטישמיות היתה גדולה ואניס זכר את היום, ה- 12 בנובמבר 1932 בו נכנסו 8 מורים במדים נאציים לאולם בית הספר והורו לתלמידים לשיר יחד איתם את ההימנון הנאצי במקום האוסטרי, ובסיומו קראו 'הייל היטלר'. את הסיום אניס החמיץ כי יצא בראש 7 התלמידים במחאה החוצה. גם ברחוב היתה אווירה קשה. שנים רבות אחר כך סירב אניס לבקר בעיר על חשבון פרנסיה. לאחר מות אימו בגיל 15 התקרב לתנועות הנוער הציוני ובשנת 1933 החליט לעלות לארץ ישראל, בעקבות אחותו. התכנית היתה להגיע ללבנון דרך משפחה קרובה שאחת מבנותיה נישאה ללבנוני. אניס הבריח את הגבול לאיטליה והגיע לטרייסט ואז נודע לו שגבול לבנון נסגר. בלית ברירה נשאר בעיר הנמל סמוך על שולחן הקהילה היהודית וחיכה לסרטיפיקט. מנהל המשרד הארץ ישראלי סייע לו ועד מהרה הפך אניס לעובד מהמניין. זו היתה התקופה המרתקת בחייו. המשרד והג'וינט סייעו לפליטים שהגיעו לטרייסט בהשגת רשיונות עליה וכך גם זכה אניס להציל את כל משפחתו מגורל יהודי אירופה. העבודה היתה מעניינת, רבבות פליטים יהודים עברו דרך טרייסט בדרכם לארץ, גם קונגרסים ציוניים נערכו בה - ואניס היה בלב העשייה. וייצמן, סוקולוב וכל מנהיגי הישוב עברו אצלו. פעם בשנה היה זוכה ללות אניות מעפילים וכך ביקר את משפחתו בארץ. אניס זכר אפיזודות רבות, את הוברמן מייסד הפילהרמונית שאיבד את דרכו לאנייה, ליווה את ארונו של ביאליק שנפטר בוינה ועוד. ב- 1940 שכבר היתה מלחמה עלה אניס לארץ ישראל באניית פליטים מפולניה. האניה עגנה במלטה והאנגלים עצרו את השלושה שלא היו פולנים ואניס ביניהם. לאחר שבועיים שהוברר שהם אינם אוייבי בנות הברית קיבל אוסקר אניס אישור להמשיך לפלשתינה.