יואל נולד למשפחה מכובדת בורשה ב- 1908. סבו שהיה בעל אחוזה אמיד הקים ישיבה בעיירה אמסטוב ואביו היה תלמיד בה. כשבגר ונישא עקר לורשה שם ייסד מפעל מצליח ברחוב סטבסקי והקים משפחה עם 7 ילדים אותם חינך במיטב המסורת הדתית - חסידית של חצר הרבי מגור. כמו חלק מאחיו נטה יואל הצעיר לברוח מהמסורת אל תנועת הנוער המתעורר והיה עד לויכוחים הלוהטים על הציונות החדשה. ה'קרב' הגדול שהוא מעולם לא שכח היה להכניס את ה'קופסא הכחולה' של הקרן הקיימת אל הבית החסידי. נסיונותיו של אביו לשמור עליו במסגרות התורניות החזיקו מעמד עד גיל בר המצווה וכשתפס אותו ללא גילוי ראש, ניאות לשלוח אותו לבית ספר רגיל. ב- 1926 עלה המפעל באש והאב שהושפע מגלי העליה הרביעית שהיו בה נציגים של 'אגודת ישראל' חשב לעלות לארץ ישראל. הרב שכנע אותו לוותר והוא חזר ושיקם את המפעל יחד עם בניו. יואל שהיה פעיל בתנועה ובספורט השתלב בעסק המשפחתי עד פרוץ המלחמה. עד מהרה נעצר ברחוב והובל למחנה עבודה שם עבד יחד עם אחיו תחת מגלביהם של אנשי הגסטפו. בדרך נס שוחרר וחזר לורשה שם הפציר בו אביו שימלט לביאליסטוק שהיתה תחת שלטון הכיבוש הרוסי יחד עם אחותו. אחיותיו בעלות המראה הארי עברו לצד הארי של ורשה ושרדו את השואה. יואל חי כפליט בשטח הרוסי אך סירובו לקבל נתינות רוסית העלו אותו על הרכבת לסיביר. את מלחמת העולם "בילה" במחנה עבודה ביערות הקפואים ובשלב מסויים נדד אל קזחסטן במסגרת גדוד פליטים פולני של הצבא האדום. באלמה אטה פגש את קלרה ושהקשר התהדק היתנה יואל את המשכו בעליה לארץ ישראל. שם גם נודע לו שאחיותיו גרות בלודז' ובתום המלחמה יחדעם גליה הפעוטה שאך נולדה יצאו לדרך. בורשה פגש את אנטק ופעילי מפלגה ששרדו את השואה והם ביקשו ממנו להרתם לפעילות בשיקום הפליטים שחזרו מהמחנות. לאחר 4 שנות פעילות בג'וינט הקומוניסטים חדרו לארגון הסוציאלי ויואל מצא את עצמו בחוץ, מוכן סוף סוף לעלות לא"י, חלומו הישן. באוקטובר 1950 הגיעו יואל קלרה ולגליה לישראל ולאחר שהות קצרה במעברה נקלטו בגבעת ברנר. יואל השתלב ב'רימון' ועד מהרה התאקלם והשתלם בקורסים. בינתיים אורי נולד ויואל וקלרה היו לחברים מהמניין, יצאו לטייל ברחבי הארץ המשפחה התרחבה ונראה שהגיעו אל המנוחה והנחלה.חומר נוסףמאד מומלץ לקרוא את הראיון עם יואל 1977