עזי נולד בשנת 1935 בן למשה ורחל צמח, אח בוגר לנמרה, יוסי, ובתיה. מבניה הראשונים של גבעת ברנר. אבא נולד בבית היולדות בגדרה והעבר לטיפול בבית החולים הדסה, בתל אביב. זמנים לא קלים היו אז ואבא נזקק לטיפול של רופא שלא היה בנמצא בגדרה. לא היה רכב והיה קשה למצוא סידור להסעה. כשנמצא הרכב - לא היה במה לעטוף את התינוק הרך. למזלנו נחלץ לעזרה הדוד יואש (אח של סבתא רחל) שהגיע לראות אותו, פשט את הג'קט שלבש ובו עטפו את התינוק וחשו לתל אביב. זיכרון ביקוריו בבית הסוהר במגרש הרוסים בירושלים, אצל אביו משה, שהיה אסיר ה"הגנה", היה חי וחזק והוזכר על ידו גם בחגיגת יום הולדתו השמונים, איך נופף לאביו לשלום מבעד לגדר הגבוהה, איך נותר פעם בשביל הכניסה לחצר המתקן, כשהוא אוחז בקצה מעילה של אשה זרה, בטעות, כשחשב שלפניו אמא- סבתא רחל. אבא אהב להדריך אותנו בין חדרי המוזיאון, שהוקם במקום שבו היה בית הסוהר, לזכר התקופה ההיא והראה לנו את העבודות השונות שיצרו על ידי גילוף של ידיות של מברשות שניים ובקליעת חגורות נוי בעבודת קשרים עדינה וצפופה, שהיו מוצגות במוזיאון. אבא החל לעבוד בפלחה, אחרי שהפסיק ללמוד. כבר בתקופה מוקדמת זו היה ברור כי יש לו שפה משותפת עם מכונות וטרקטורים. יכולותיו בפירוק והרכבה מחדש היו ברורות וידועות לכל. בצבא אבא היה מ"כ וזכה להיות בין המדריכים הראשונים שהכירו את ה"עוזי" כלי הנשק החדש שהוכנס באותם ימים לשימוש בצה"ל. הוא גם כתב תדריכים לנשק זה ,והיה גאה בכך. הוא הדריך גם נהיגה בזחל"ם. כישרונו להדריך, בסבלנות ובנועם, שב ובלט גם בהמשך השנים כשלימד אנשים במשק לנהוג בטרקטור, בטוסטוס, ולימים, את אביו ואחרים, כיצד לנהוג בקלנועית. ל אחר השירות הצבאי אבא הצטרף לפלוגת בני הקבוץ המאוחד באילת. עם שובו הביתה קשר את חייו עם מיה. לא הכל היה פשוט. כשהביא את אמא בפעם הראשונה ל"חדר" של ההורים-סבא וסבתא, כובדה אמא ברוב התרגשות ואהבה ע"י סבתא, בספל קקאו מהביל, משקה השהיה שנוא על אמא במיוחד... בשנת 1959 הם נישאו ובחלוף השנים הגענו לעולם שלושה בנים - יובל, יאיר ויויו (יואל). אבא טיפל במסירות רבה בסבו שהגיע לגיל מופלג, באמא במחלתה הקשה ובאמו ואביו, בימיהם האחרונים. אבא מילא תפקידים שונים במשק, ביניהם עבד במחלקת מכונות חקלאיות במוסך, במחלקת יציקה במטר, ובעג"ש. הצעירים (שהיום הם כבר אבות וסבים) סיפרו שאהבו לעבוד איתו בשל השקט הנפשי, הרוגע, ויכולות ההדרכה וההסבר. כאשר נבחר למזכיר עבודה, הזיכרון החזק שנשאר לנו, הבנים, הייתה תחושת ההחמצה על שאבא לא רצה לקחת טוסטוס כמו כל מזכיר והסתפק באופניים, כך שלא היה לנו טוסטוס להשוויץ בו... אבא היה מזכיר אהוב בעיקר על מרכזי הענפים באותה תקופה. היה ידוע לכל, כי במקום בו היה חסר כח אדם היה ברור שעזי ילך למלא את החסר, גם אם זה יבוא על חשבון העבודה במזכירות. הייתה בו אהבה לטיולים ולארץ ישראל ושיריה. בין תפקידיו השונים במשק רכז הטיולים היה חביב עליו במיוחד. הכרות אישית הייתה לו עם שבילים ומסלולים וסיפורים רבים נאספו לאורך השנים על הקשר בין מקומות, שירים, אהבות, וחברויות. אמא הלכה לעולמה בשנת 1989 לאחר מחלה קשה וכשלושים שנות נישואין. בתקופה זו סייעה וסעדה את מיטתה שלומית, אשר שנים אחר כך שילבה את חייה עם אבא. לפני כשלושים שנה השתלב אבא בעבודה בגינות נוי והמשיך בה עד יומו האחרון. המקום היה לו כבית שני. בעבודה זו מצא אבא מקום אוהב ואהוב, חברה טובה, ואת היכולת לסייע לכל אחד, וגם עיסוק מאתגר בתיקון ושיחזור מכונות חקלאיות מסוגים שונים. בשנים אלו בנה את ביתו עם שלומית, והיה כאב לבן, ובאהבה רבה גידל את בנותיהם שי-לי ונוי. הנכדים לא איחרו להגיע, (8 עד כה) ואבא היה גאה על כך שכל משפחתו הקרובה נשארה ברדיוס שניתן להגיע אליו בטיולים רגליים אותם הרבה לעשות. הוא אהב את ילדיו אהבה גדולה והיה מאושר כשהופיעו הנכדים.

עוזי צמח