בת שבע נולדה ביורבוק,ליטא בשנת 1909. בעיר זו סיימה בית ספר יהודי ותיכון בעברית, מוסדות חינוך שהוחזקו ע"י הורי הילדים. בשנת 1928 יצאה ללמוד באוניברסיטה הליטאית בקובנה בעזרת מלגה ממלכתית. לאחר סיום לימודיה ב- 1933 למדה בסמינריון עברי לחינוך שם פגשה את יעקב בעלה לעתיד. שניהם היו פעילים בארגון הסטודנטים היהודי ובשנת 1934 נישאו. שנה לאחר מכן עלו לארץ ישראל והגיעו לגבעת ברנר. בת שבע עבדה בחקלאות ובמטבח ובסוף אותה שנה נשלחה לנהל את לשכת הפועלים ברחובות. אסון כבד פקד את בת שבע ויעקב כאשר בתם התינוקת, תמר נפטרה. כל חייה נשאה בת שבע את הכאב הנורא הזה ושנים רבות טענה שמקום הילד הוא בבית הוריו ולא בבית הילדים. בת שבע היתה חברה פעילה בארגון אמהות עובדות ובמעצת הפועלים ומלאה תפקידים רבים - בעיקר בחינוך. לאחר 5 שנים שבה לג"ב והיתה מחסנאית ואקונומית. יכולת הארגון והמנהיגות הטבעית של בת שבע סייעו לה בכל דרכה, במיוחד בעלית הנוער בשנת 1945, אז קלטה והדריכה בני נוער שהגיעו כפליטים מהשואה וגאוותה היתה שמתוך 45 ילדים, 40 נשארו בארץ. בת שבע יצאה לשליחות לבדה בארה"ב ותוצאות פעילותה היו רבות. בשנת 1965 נבחרה לראשות מועצה איזורית ברנר ובמשך 20 שנה ניהלה אותה ביד רמה. בית הספר האיזורי היה הפרוייקט המרכזי שלה וכל יכולותיה נתגייסו לבניית בית הספר. לאחר שסיימה את עבודתה חזרה לעבוד ליד המעגלה במחסן ובשעות הפנאי בלתה בקרב בני משפחתה.