נתן נולד בפולניה ב- 1884 למשפחה אמידה ומכבדת. אביו היה סוכן תבואות של צבא הצאר. בשנת 1905 נשא נתן לאשה את סבינה שפרינצק ונולדו להן 3 בנות - יהודית הני ובתיה. לאחר הולדת יהודית עקרה המשפחה לנירנברג, גרמניה ונתן שכר בית גדול ואמר לכל מי ששאל - שזוהי תחנה בדרך לארץ ישראל. ב- 1916 נפטרה רעייתו סבינה מהתקף אפנדיציט ונתן נותר עם 3 ילדות, הקטנה בתיה בת שנתיים. את מלחמת העולם בילו חלק מהבנות בבית יתומות וב- 1918 נישא נתן שנית לפאני שהתקשתה לתקשר עם הבנות הקטנות. לפאני שהיתה חולנית קטעו את הרגל ובשנת 1926 הפכה למשותקת. נתן היה איש עסקים ממולח, בגרמניה עסק בסחר סיטונאי וכשנשלל רשיונו להחזיק עסק ב1924 פתח מתפרה. נתן שהיה ציוני בכל רמ"ח אבריו והיה קנאי לשפה העברית לימד את בנותיו עברית וסרב לדבר יידיש. את הנופש שלו בשנת 1929 עשה בשוויץ בקונגרס הציוני וחזר עם עיניים נוצצות. כל קבוצת חלוצים שהיתה בדרכה לארץ ועצרה בנירנברג זכתה לברכה מנתן שהיה מעורה בכל הנעשה בארץ. בשל הטיפול בפאני לא יכל לעלות ארצה וראה בעינים כלות את בנותיו עולות אחת אחר השניה לארץ ישראל. עם פטירתה של פאני ב- 1934 עלה נתן לארץ ישראל כשכל ציוד המשרד שלו מוכן לפעולה. תל אביב לא מצאה חן בעיניו והוא הגיע מיד לגבעת ברנר בה היו כבר 3 בנותיו. חלומו התגשם ולאחר שמונה כגזבר למאפיה השתתף בנטיעת חורשת הזיתים בדרך אל בית הקברות. לאחר מכן השתלב בפרדס והיה מאושר מכל הקורה איתו - חוץ מהעובדה שלא הסכימו לקבלו כחבר. הוא לא היה מוכן לחיות כהורה ולא היה מוכן לשמוע כל ביקורת על הקיבוץ בכלל וג"ב בפרט... על הגבעה היה פעיל, לא החמיץ אסיפה ולמד משניות עם סבא צמח. לחגים כמו בגולה היתה חשיבות עצומה לנתן. מיד עם תום צום יום כיפור התחיל בהכנות לבניית הסוכה, בחנוכה אירגן משחקים, בט"ו בשבט דאג לפירות ארץ ישראל ובפסח ניקה את פירורי הלחם מקירות הצריף (אותו חלק עם פינטוס, עד חתונת בנימין וחוה, אז ביקש שיכניסו לו מישהו אחר), לבש את ה'קיטל' הלבן ולא ויתר על קוצו של משפט מההגדה. בחג השבועות קרא עם כל מי שעבר בסביבה את מגילת רות. בוקר אחד בשבט, חש ברע אך החליט בכל מקרה לצאת לעבודה. הוא עבר בחדר האוכל ושם צנח ומת, בגיל 57. על הקבר ערך לו אליעזר רגב - טקס קבלה לחברות. נתן אגוזי - נוסבאום ז"ל היה סוף סוף חבר קיבוץ בארץ ישראל.