חיה נולדה בליטא בשנת 1914. את אביה שהיה במלחמה ראתה רק בגיל 4. כשחזר נוספו למשפחה עוד 5 ילדים. להוריה היתה מאפיה שפרנסה את המשפחה עד פטירת האב ב- 1928. ילדי משפחה למדו בבית ספר יהודי ולמדו עברית. חיה הבכורה היתה חניכה ב'שומר הצעיר' וכשבגרה יצאה להכשרה בקרטינגי ועבדה בעיקר בתפירה. עם סגירת הקיבוץ עברה להכשרה בטלץ ובילתה סך הכל 5 שנים ב- 5 הכשרות.קצת לפני כניסת הגרמנים לליטא במאי 1939 עלתה חיה בעליה בלתי ליגלית בספינת בקר דרך רומניה לארץ ישראל. לאחר תלאות רבות האניה הגיעה לחופי הארץ אך נעצרה ע"י האנגלים. במו"מ שנערך על 'עתיד' העולים פליטים הצליחו אנשי ה'סוכנות' להשאיר את העולים בארץ.היא שמעה על ריכוז הליטאים הגבוה בג"ב והחליטה להגיע לקיבוץ. כבר ביומה הראשון פקד חמסין נורא את המקום ו'הצריף השחור', מקום האימונים המסתורי עלה באש. חיה שחלמה על היום בו תתייצב מול 'יום העבודה בקיבוץ' הוצבה לעבוד אצל רבקה רגולר במטבח והתקנאה ב'סיפורי הראשונים' של עטרה ושאר הותיקות. מרבית בני משפחתה של חיה נספו בשואה, חלקם הגדול ע"י משתפי הפעולה הליטאים.על הגבעה היא פגשה בחנוך שיצא באותם ימים למלחמה באויב הנאצי בשירות הבריגדה. חנוך היה מגיע לחופשות פעם במספר חודשים. באחת החופשות התחתנו, בזו שאחריה נולדו התאומות רבקה ויעל (שנפטרה בגיל 6 שבועות) ובקיצור, שנות ה- 40 וה- 50 עברו על חיה בגידול הילדים (עודי 49 ויענקלה 53) ובהמתנה לחנוך שיגיע לחופשה, או מהצבא הבריטי או מחטיבת 'גבעתי' אליה הצטרף במלחמת העצמאות.לאחר שעבדה במטבח ובבית הבראה מצאה חיה את עצמה במתפרה שם עבדה עד יומה האחרון.ב- 31 ביולי 79' נפטר בעלה חנוך וב- 31 ביולי 1990 נפטר באופן פתאומי בנה הצעיר יעקב. עם הרבה עקשנות ליטאית ועם 'נס' קטן (בנה עודי התחתן ונולדו לו 2 ילדים) המשיכה חיה לחיות עוד 6 שנים. חומר נוסףראיון עם חנה שטראוס 1989