חיה נולדה בקיבוץ אשדות יעקב ב-1944, בת שנייה לצבי ורחל הוימן, אחות לטלילה. אחריה נולדו לה עוד שתי אחיות עדה ורנה. כילדה חוותה את מלחמת השחרור. היא סיפרה על פינוי הנשים והילדים לחיפה. בשובם לקיבוץ, ראו את הבתים עם סימני היריות והפגזים, והמראה נחרט היטב בזכרונה. כשהייתה בכיתה ב', אירע הפילוג הגדול בין אשדות יעקב איחוד למאוחד. היא סיפרה על הקרע העמוק שחשה בין ילדי שני הקיבוצים, שלא הבינו עד הסוף מה קרה. חיה זכרה את המעבר לבית הספר התיכון האזורי "בית ירח" כתקופה מהנה, שבה הכירה הרבה חברים חדשים, ורקדה איתם הורה. לאחר שחרורה מצה"ל שבו שירתה ב"גולני", הכירה חיה את יהודה מקיבוץ גבעת ברנר. השניים התאהבו והתחתנו באשדות יעקב במרץ 1968. אחרי שחיו מעט באשדות, עברו לגבעת ברנר. שם נולדה להם בתם הבכורה חן, וחמש שנים אחר כך הצטרפה גם הבת השנייה תמר. בגבעת ברנר עבדה חיה במטבח, בחדרי החולים ובחינוך. בכל מקום שבו עבדה הייתה זכורה כעובדת חרוצה ביותר, מסורה לעבודתה ומלאת חיים. חיה שמחה לראות את בנותיה מתחתנות ומקימות משפחות משלהן, וזכתה ליהנות משישה נכדים, שהמשיכו את השושלת. בשנותיה האחרונות סבלה חיה ממצב רפואי קשה, שנגרם בין השאר ממחלת הסרטן. היא מצאה מזור בדת, הקפידה לשמור שבת וללכת לבית הכנסת ועברה תהליך שענה על שאלות קיומיות רבות שהעסיקו אותה. ב23.6.2018 הלכה לעולמה ונגאלה מיסוריה.