לוטה נולדה ב-19 דצמבר 1920, בעיר פירת בגרמניה, בת בכורה ליוסף ומרגה קונרויטר. היא גדלה במשפחה חילונית אמידה של תעשיינים וסוחרים. ב-1924 נולדה אחותה אלישבע )אליזבת(. לוטה למדה עד כיתה ה בבית ספר כללי רגיל, ואחר כך בליצאום, בית ספר גבוה לבנות, עד שנת 1935. באותה שנה גורשו תלמידים יהודים מבתי הספר הגרמניים, ולוטה עברה ללמוד בבית ספר יהודי בנירנברג הסמוכה. שם הצטרפה לתנועת נוער ציונית, הבונים , מעשה עצמאי שקומם את כל משפחתה. ב-1936 עבדה כשנה ב הכשרה ציונית במוסד לילדים בהרלינגן. ב ליל הבדולח ב-1938 נעצרה עם משפחתה ללילה אחד. אביה, ששירת כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה וקיבל שם את עיטור צלב הברזל , נלקח למחנה הריכוז דכאו, אבל שוחרר בדרך לשם. בעקבות הלם ליל הבדולח החליטה המשפחה לעזוב את גרמניה. בגלל התעקשותה של לוטה לעלות לארץ ישראל המשפחה לא נסעה לארצות הברית. הם השאירו את כל רכושם, עלו ארצה ב-1937 באוניה מנמל מרסיי, וגרו בדירת חדר בתל אביב. לוטה בת ה-18 הצטרפה מיד לתנועת הנוער העובד . עזרו לה למצוא עבודה במלטשת יהלומים, וכך פירנסה את משפחתה. לאחר כשנה יצאה עם קבוצה מהתנועה להכשרה בגבעת ברנר, ועבדה בגן הירק. בהמשך, בעבודה בבית החרושת רימון , הכירה את יעקב רוזנפלד, מי שהיה בעלה. הם עברו לגור יחד. תחילה גרו באיזה ליפט מעץ, ואחר כך ב בתי סוכנות . הם התחתנו ב-1941, ולוטה עברה לעבוד בבתי הילדים. בשנת 1943 נולד בנם הבכור יפתח. בשנת 1946 נולדו התאומות מימי ורחל, והבן צביקי נולד ב-1953. לוטה עבדה תחילה בבתי התינוקות, ואחר כך בפעוטון חמישיות משלה, והתחילה לפעול בדרך חינוכית עצמאית. בהמשך נשלחה ללמוד בסמינר לגננות באורנים במשך שנה. כאשר חזרה מהלימודים עבדה גננת בגן ניצנים במשך הרבה שנים. היא היתה גננת בלב ובנפש ונהנתה מעבודתה. עד היום ילדים מאז זוכרים אותה, והיא ידעה מה קורה לכל אחד מהם. כאשר יפתח יצא עם משלחת של גדנ ע אוויר לחו ל, המשפחה שינתה את שמה מרוזנפלד לרמות. יפתח התגייס לקורס טיס, סיים כחניך מצטיין, ושירת כטייס קרב בטייסת 105 בחצור. בהמשך סיים גם קורס מדריכי טיסה כחניך מצטיין. ב-1964 יפתח נהרג בתאונה ליד תמנע, בדרך לאילת. שנים אחדות לאחר מכן פרשה לוטה מעבודתה כגננת. ב-1970 נבחרה להיות מזכירת חברה. אחר כך יצאה ללמוד מחקר חינוכי באוניברסיטת תל אביב, לצורך עבודה במכון המחקר באורנים. באמצע שנות השבעים ערכה בעצמה סקר גדול על עשר השנים הראשונות של החינוך המשותף בגבעת ברנר. הסקר היה ראשון מסוגו, והתפרסם ב-1981 כספר בשם גלגולו של פעמון . לוטה ידעה בחייה לא מעט צער ושכול. באוקטובר 1973 נפל בקרב בסיני מיכאל סיצ וק, בעלה של מימי, והיא נותרה אלמנה, עם שתי בנות קטנות. לוטה ויעקב נרתמו לעזרה בגידול הבנות. לוטה כתבה אז עבורן את הספר לרותם ודקלה היה אבא . מימי לא השתחררה ממועקת האסון. ב-1994 נפטר יעקב לאחר מחלה קשה. מותו עירער את מימי עוד יותר, והיא נפטרה ב-2001 לאחר מחלה ממושכת. גם לאחר מותו של יעקב המשיך ביתם להיות הלב החם של משפחתם הענפה. לוטה עוד עבדה עד גיל 80 בחדר האוכל, והיתה גם אחראית על חדר הזכרון. עד השנה האחרונה השתתפה בהתנדבות בפורום למען החבר הוותיק של המועצה האזורית, והיתה פעילה וצלולה. לוטה נפרדה מאיתנו ועצמה עיניה לעד בצהרי יום שבת, 28.9.2013, כ ד תשרי תשע ד סיפורה של משפחת רמות בהרחבה - כאן.