יהודה - יודקה נולד ב-1905 בליטא כבן יחיד בין ארבע בנות. אביו היה תלמיד ישיבה ופרנסת המשפחה נפלה על כתפי האם, איטה. במלחה"ע הראשונה גורשה המשפחה עם כל העיירה לרוסיה. עם חזרתם לעיירה נאלץ יהודה לסייע בפרנסת המשפחה. עקבות האב אבדו. בגיל 18 יצא להכשרה בממל, אז בגרמניה, ועבד יחד עם חבריו בעבודות חקלאות בתנאים קשים אך החבורה התלכדה והתחשלה. כאשר הועברו למשק אחר הורעו עוד יותר התנאים והם פתחו בשביתת רעב. יהודה חלה ונאלץ לשוב הביתה. הוא החל ללמוד מכונאות וסייע לאם בפרנסת המשפחה. בשבתות וחגים היה מבקר את חבריו בהכשרת 'כיבוש' שם גם פגש את חדוה, הנערה בת ה-17, וכל פעם היה משכנע את השליח לדחות את השבתה לחיק משפחתה. במאי 1929 קיבל יהודה את הסרטיפיקט המיוחל וצרף אליו כמנהג אותם ימים את חדוה (זוג יכול היה לעלות בסרטיפיקט אחד). להבדיל מ-12 הזוגות הפיקטיביים, יהודה החליט להנשא כדת וכדין ובטרם עלו לאניה באוגוסט 29' הודיעו למשפחת הכלה על ה'שינוי'. אל א"י הגיעו יומיים לפני הטבח בחברון והמאורעות ושבועיים אח"כ נחתו בג"ב. הימים ימי הרעב והפרעות ביהודים ובואם של יהודה החייכן וטוב הלב וחדוה היפה היו משב רוח רענן בקיץ 29' ותחילתה של העלייה החמישית. בג"ב היו בערך 5 זוגות (רשמיים) וכחמישים בודדים והאוהל המשפחתי היה תמיד מאוכלס ב'פרימוס', עובדה שלא הפריעה ליעל בתם הבכורה להיוולד באביב 1931. יהודה, שעד אז עבד בפרדסים ובחלוקת לחם ברחובות, יצא לעבוד במפעל רוטנברג שעל הירדן. לאחר שובו חולה בטיפוס (6 שבועות שכב בבי"ח בעפולה) עבד במכבסה והיה מרכז קניות וריכז את 'התחבורה' (לימים 'התנועה') ב-1936. בחסות 'המכביה' וירושה קטנה הצליח להביא לג"ב את אימו ב-1935. בשנת 1946 החל לעבוד ב'תנובה' שם התמיד עד צאתו לפנסיה בגיל 65. ליודקה החביב על כל חבריו, שנעקר מעבודת החקלאות בשל בעיות רפואיות, היו תחביבים כמו גידול פרחים, בעיקר 'דליות' שעליהם היתה גאוותו. גם הדלועים שקישטו את המרפסת הקטנה היו שם דבר בגבעה. המשפחה גדלה. כל ילד זכה תמיד במשהו קט, עציץ או דלעת מאוירת, וכמובן שריקת ניגון עליזה. לאחר ששב מ'תנובה' השתלב בנגריה ושוב היה חביב הנגרים עם חיוך ושריקה עד יומו האחרון. חומר נוסף בחוברת זכרון