חנה נולדה באוקטובר 1899 בעיירה דובנקא שבפולין לצבי וברכה שיר. בת זקונים, הששית במשפחתה. אביה הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר יערות, כדי לא לעשות את התורה קרדום לחפור בה. העיירה דובנקא שכנה על גדות נהר בוג, באזור יערות. ילדותה עברה עליה בשדה וביער. תחילה למדה אצל מורים פרטיים. כשגדלה מעט, נסעה לגור אצל אחותה בעיר ושם למדה בבית ספר פולני ואחר כך בגימנסיה ובסמינר "תרבות". לאחר תקופת מה של גננות והוראה בוילנה, עלתה לארץ בשנת 1924. בבואה הצטרפה לגדוד העבודה בתל יוסף, ושם נישאה לנפתלי רבינוביץ. ב-1929 נאלצו נפתלי וחנה לעזוב את הקיבוץ בגלל מחלתה של בתם אביבה ונדדו ממקום למקום: קודם לירושלים, שם עבד נפתלי במחצבה, ואחר כך למושבה רחובות, שנחשבה כמקום שאינו נגוע בקדחת מחלה, שכל בני המשפחה סבלו ממנה קשות. היו להם שנים ארוכות של משפחה פועלית במושבה, כאנשים בעלי הכרה פועלית, שנות פעילות מפלגתית וחברתית מסועפת במפלגת "פועלי-ציון-שמאל" ובאגודות הפועלים למיניהן. בשנת 1933 נולדה לה בתם גלית. השאיפה המתמדת לחזור לכפר ולעבודה עצמית, הביאום להיות בין היוזמים להקמת "ארגון מנחם". לאחר שלוש שנים של ישוב "חומה ומגדל" בכפר מנחם, ניגש הארגון להקמת מושב ליד באר טוביה. בשנים 1939-1952 חיו במושב כפר ורבורג. היו אלה שנים של עבודה בחקלאות, בהוראה ושל החזקת בית פתוח לכל דיכפין. אמונתה הגדולה של חנה הייתה בהוראה לילדים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית, לאחר שהכול התייאשו מהם. חנה עבדה אתם וכולם, ללא יוצא מן הכלל, למדו לקרוא, לכתוב ולחשב. אחרי קום המדינה, עם קליטת העלייה הגדולה, הלכה ללמד ילדי עולים בקריית מלאכי. ב-1952 עברה המשפחה לגבעת ברנר, בעיקר ביוזמת נפתלי שלא רצה לחיות במושב המעסיק עבודה שכירה. אחרי תקופה קצרה התאכזב מהבחינה הזו מן הקיבוץ, אך דווקא חנה מצאה מהר את מקומה במערכת החינוך במשק. בשנת 1969 נפטר נפתלי וחנה עברה לקיבוץ כברי אל בתה. אך כעבור זמן קצר התגלתה מחלתה ואחרי שנתיים נפטרה. נפטרה ב- 20.2.1972