מתוך ראיון שערכה חנה שטראוס עם אסתר שטיין ביוני 2017: נולדתי בוורשה בפולין לשנת 1925 לאמא תלמה רוחל רנדל ולאבא חיים צוקר. אני הבת הבכורה במשפחה. אבא היגר לאורוגוואי בשנת 1929 לבדו. אמא, אני ושני אחיי, מויסס ומנדל, נשארנו באופולה בפולין עם סבא וסבתא במשך שנתיים עד שאבא הביא אותנו אליו. הפלגנו באנייה לאורוגוואי בשנת 1931. הייתי בת חמש וחצי. סבא וסבתא מצד אבא נשארו בפולין ונספו בשואה. באורוגוואי אבא הקים בית חרושת קטן לנעלי גברים. אמא עזרה לאבא בניהול בית החרושת. גרנו קרוב לנמל בעיר מונטווידאו. הגענו לאורוגוואי בינואר, ובמרץ התחלתי ללמוד בבית הספר הספרדי הממלכתי. באורוגוואי נולדו אחיי הרמן ומריו ואחותי סליה, שנולדה כשהייתי בת 15. למדתי שש כיתות בבית הספר, ואחר כך יצאתי לעבוד. הייתי קופאית אצל יצרני העור העליון של הנעל. אחר כך עבדתי כמוכרת בחנות נעליים. הרווחתי קצת כסף, והיה לי טוב עם זה. עזרתי להורים. אבא לא ידע ספרדית, לכן עשיתי עבורו את כל הקניות. הורי לא היו דתיים, רק שמרו על המסורת היהודית. הם חגגו את חגי ישראל, פסח, ראש השנה. אבא הלך לבית הכנסת בשבת. בקיץ, חגגו באורוגוואי את הקרנבל. בכל שכונה הקימו טבלאדו (במה), שם הופיעו שחקנים, זמרים, נגנים. לקחתי את אחיי לטבלאדו. ראינו ושמענו את הזמרים, את השירים היפים ששרו. הכרתי את בעלי יעקב שטיין במרכז הקהילה היהודית. הייתי בת 17. יעקב נולד בליטא, והיגר לאורוגוואי בגיל 14. התחתנו ב 9.12.1944. הייתי כמעט בת 20, ובעלי היה בן 25. החתונה שלנו היתה בבית של הרב. זה היה מאד יפה. לא הייתה מסיבה, כי לא היה כסף. קניתי בבית המרקחת אלכוהול והכנתי וישניאק יין דובדבנים. אמא קנתה עוגת לייקח. הייתי כלה בלבוש פשוט. שבוע לפני שהתחתנו הקמנו קיוסק. בעלי עשה את הקניות לקיוסק ואני מכרתי סוכריות, סיגריות, שעונים, רדיו הרבה דברים. אחר כך שכרנו דירה, שהיתה רק חדר אחד גדול. שנה וחצי אחרי החתונה נולד הוגו, ושלוש שנים אחריו נולד חוליו. הם לא הלכו לגן ילדים. עד הכניסה לבית הספר אני גידלתי אותם בבית. יעקב ואני עלינו לארץ בדצמבר 1976, לגבעת ברנר. אני כאן 43 שנים, ואני אוהבת את גבעת ברנר מאוד. עבדתי 25 שנים במעגלה, עד שסגרו אותה, ואז הלכתי לעבוד במחסן הבגדים. אחרי שפֶלָה הלוי נפטרה, לא רציתי יותר לעבוד. הייתי בת 78. אמרתי די, מספיק. גרתי בשיכון א' 42 שנים. עכשיו אני פה בבית שקמה. העובדים כאן מצוינים, הם מכבדים אותי, טוב לי פה. אני הולכת לעיסוקון יום-יום. אני סורגת שם בובות וחיות. סרגתי עכשיו חתול ג'ינג'י. אליסיה מיכאלי יש לה ידיים כל כך יצירתיות. אני סורגת, ואחר כך היא עושה את הגימור, ונותנת לבובות ולחיות את הצורה.