ורנר נולד בגרמניה ב- 1906 וגר עם הוריו בגובן, עיר בגבול פולניה על האודר, עד 1920, אז עברו לגור בברלין. אביו היה שופט ובמשפחתו היו 7 ילדים. ורנר למד בגמנסיה וכשסיים עבד כספרן. אחיו הציע לו ללמוד רפואת שיניים וכך עשה. ב- 1931 סיים את לימודיו והחל לעבוד. עם עלייתו של היטלר לשלטון עבר לבורג, היום ברוסיה, שם הכיר את רות, אשתו השניה לעתיד. עקב גזרות הנאצים נאלץ להפסיק לעבוד במרפאת השיניים חזר לברלין והצטרף לתנועת החלוץ ויצא להכשרה. ב- 1935 לאחר שנישא לרות אוניקובר עלה לארץ ישראל יחד עם דלה בכנר, נחמיה וסדי גייר, רות ויונה מירויס וראובן ואביבה כהן והגיע לגבעת ברנר, בעקבות השליחים שפגש בברלין, סרני ונפתלי אונגר. בגבעה סחופת הרוח קיבל הזוג הצעיר אוהל ו'פרימוס' הצעירה שעזרה להם עם המזוודות בעליה מה'סמטה'. ורנר יצא לעבוד בפרדס ואחר בנגריה ובגן הירק. לאחר שיוחנן לוינזון רופא השיניים של הקיבוץ חלה, נאלץ ורנר שרצה להיות חקלאי, להחליפו וכשנאלץ יוחנן לעזוב את ג"ב היה ורנר לרופא הקיבוץ. בינתיים נולדה עזה והמשפחה החלה לפרוח. במלחמת העולם גוייס ורנר לצבא הבריטי כנהג וזכרונותיו כוללים בעיקר את קברות הפרעונים במצרים. טרגדיה פקדה את המשפחה עם פטירתו של הבן הרן בגיל 4 חודשים. רות וורנר ניסו להתאושש, עזרה להם לידתו של שמואל כשנה לאחר מכן. במלחמת העצמאות התנדב ורנר ללוות שיירות לירושלים והיה ל'סקנד דרייבר' של יומבו. אחת החוויות שבה השתתף ורנר היה השיירה לנבי דניאל שהותקפה ע"י הערבים וחולצה בנס בסיוע אנגלי. ורנר חזר למשק לעבודתו במרפאה והחיים שבו למסלולם. עדנה נולדה ואז בגיל 38 נפטרה אשתו רות. עדנה היתה בת 3. למזלו של ורנר הוא הכיר באותם ימים את חברתו הראשונה רות שחיתה ברודזיה והתאלמנה. השניים נשאו ורות היתה כאם לעדנה. השנים חלפו המרפאה התרחבה, גם משפחת אבנרי וורנר, אוהב הספר היה בין מקימי הספריה האנגלית והגרמנית וספרנה עד יומו האחרון. (מתוך ראיון עם חנה שטראוס 1988)