אביו של נתן היה אורג מפולניה וכאשר קיבל עבודה במוסקבה אחרי מלחה"ע הראשונה יצא עם אשתו לדרך. במוסקבה נולדו 2 אחיותיו. האב שהיה ציוני פעיל נאלץ לברוח מהסובייטים ב- 1924. למזלו היתה לו משפחה באוסטריה, ובדרך לא דרך הגיעה המשפחה הצעירה לוינה, שם נפטרה הבת הבכורה. בוינה נולד אחיו של נתן יורה - גיורא ובעיר זו פתח האב עסק לאריגה. את נתן ילדה אמו בליון שבצרפת ב- 1928 כי רצתה ללדת במקום בטוח, אצל משפחתה הגדולה. לאחר 3 חודשים חזרו לוינה שם ילה נתן את 10 שנות ילדותו. עם כניסת הנאצים לוינה ב- 1938 התחלף המשטר, נתן וחבריו היהודים חטפו מכות בבית הספר המעורב ובלית ברירה הועברו לב"ס יהודי. כשהחריף המצב ברחה המשפחה לפריז כשהיא מותירה את כל רכושה בוינה. את מעבר הגבול המפחיד זכר נתן כל חייו. לאחר התאקלמות קצרה השתלב האב בועד הציוני המקומי, אך אז פרצה המלחמה. נתן אחיו ואבא נסעו לכיוון הפירינאים בספרד ואמו ואחותו ברחו ברגל ונתפסו ע"י הגרמנים. הם הצליחו במזל להתחמק וה- 1942 התאחדה המשפחה בליון. הם חיו במחבוא ונאלצו להסתתר מהנאצים ומשתפי הפעולה הצרפתים. בשלב מסויים הוחלט לשלוח את נתן בן ה- 14 לבדו לניס שבדרום להביא מעטפה עם דולרים. לנתן בר המזל שנולד בצרפת היתה תעודת לידה צרפתית והוא שלט בשפה אך המשימה היתה מפחידה. באוקטובר 1943 נשלח נתן יחד עם קבוצת ילדים לשוייץ כאשר הוא הבוגר אחראי לכולם. גם הפעם שיחק המזל והם נתפסו בצד השוייצרי והובלו למחנה פליטים. חבר של אביו דאג להוציאם והם הועברו לבית ילדים של הצלב האדום. שם שמע נתן את הבשורה המרה שאביו שהלך ללוייה של חבר (היה צריך עשירי למניין) נתפס ונשלח לאושויץ. הוא הספיק לזרוק פתק-מכתב מהרכבת. נתן נשאר בבית הילדים עד סוף המלחמה. אמו התחבאה במנזר ועם שחרור צרפת ב- 1944 נפגשו בגבול. נתן צעק לאמו שהוא עולה לארץ ישראל והיא ניסתה לשכנעו להשאר. משפחת מאייר, עשירים מג'נבה רצו לאמצו אך הציוני הצעיר החליט: ישראל וקיבוץ. הדרך לארץ עברה בברצלונה שם התארגנה אניה עם 400 נערים וביוני 1945 הגיע לנמל חיפה, שם חיכה לו אחיו, שלגורלו כה חשש. הנערים שוכנו במחנה עתלית ולאחר שבוע נפגשו עם מדריכה 'מבוגרת' עם צמה - בת שבע איילון שהביאה אותם לגבעת ברנר. כאן קראו להם 'השוויצרים' וחיברו אותם עם ה'ליטאים' הקבוצה של אורקה והם היו לנוער ה'. נוער ה' שוכן בבית הסוכנות (היום בית הכנסת) - חצי יום למדו וחצי עבדו. בת שבע איילון לימדה אותם עברית ותנ"ך, חיים זליגמן הסטוריה. מהר מאד השתלבו עם חברי וילדי הגבעה, גם עם 'ילדי טהרן', ביניהם גבריאלה , מיכל גלינה ואחרים. שנתיים בילו במשק, השתתפו בכל ארוע - כולל בהבאת מעפילים מחוף ניצנים (שם פגש אורקה את אחותו) ופעם אחת נשלח נתן כמעט בכח לקפריסין רק בהתערבות קצין בריטי (המורה לבוטניקה עשהאל בן דודד) הורד מהאניה.. הצגת 'שאול ודוד' של נוער ה' בבימוי איזי רייס היתה סיום הנעורים הרשמי. ביוני 1947 גוייסו החברה' לפלמ"ח (חלק - המפא"יניקים לנוטרות..), אימוני קפא"פ הם כבר עברו, ויחד עם הכשרת גבת השתתפו בקרבות משמר העמק, פיצוץ הגשרים ועוד. ה'קרב הגדול' של ההכשרה היה במלכיה שם נפצעו שייקה גביש המפקד, אלי דיין (שהחובשת חייקה עובד הצילה..) ורבים אחרים. כשחזרו לבסיס נודע לנתן שאחיו גיורא, נפל בנירים, בדיוק ב-15 במאי 1948, יום הולדתו. נתן קיבל 48 שעות חופש ואחר חזר להכשרה. נתן וחבריו חזרו לשדה הקרב, ליוו את יגאל אלון ב'מבצע דני', ליוו שיירות לירושלים וזכו לקבלת פנים מרגשת של נצורי העיר. חלק גם השתתף ב'הוצאתו להורג' של טוביאנסקי, ארוע טראומתי עבור כל החברים. עם סיום הקרבות עלתה ההכשרה להתיישבות ביפתח, הקמת קיבוץ חדש - חלומו של כל חלוץ. בינתיים הקשר עם גבריאלה, הגננת הראשונה ביפתח התמסד, ונתן הקים שם נגריה. ב- 1950 נישא הזוג הצעיר, אורחת הכבוד בחתונה היתה אמו שעלתה לארץ. ב- 1952 היה 'הפילוג'. נתן וגבריאלה חזרו מביקור בת"א וגילו שחדרם היה למטבח..כל רכושם נזרק, והסיבה..הם מ'אחדות העבודה'..גם את אורקה זרקו מהבית והם נאלצו לגור ולאכול תחת כפת השמים. מלחמה הוכרזה בין 2 המפלגות, כוחות הוזרמו ליפתח ו- 1000 חברים מכל הקיבוצים ו- 1000 שוטרים הלכו מכות, וזה היה הסוף של פרק יפתח. ההצבעה 47 נגד 44 הכריעה ונתן וגבריאלה ירדו ל'הגוברים', לימים קיבוץ גדות. שוב החלו בהקמת ישוב חדש, בינתיים נולד גיורא, אורקה פגש את תמר, מיכל את יגאל יעקובי חברים נוספים הגיעו והקיבוץ החל להתבסס. ב- 1955 רני נולד ונתן נשלח כשליח 'דרור' לצרפת. לאחר שנה הצטרפה המשפחה ונתן היה מאושר, אם כי היה עסוק מעל ראשו בפעילות התנועה. באותם ימים הוקמו עשרות סניפים בצרפת והפעילות הציונית גאתה. לאחר 4 שנים החליט נתן לחזור. ההחלטה לחזור לא היתה קלה. העבודה היתה בשיאה , לגיורא היו בעיות קשות קליטה בכתה א' ונתן וגבריאלה החליטו לחזור. ב- 1960 אחרי טיול באירופה עלו על האניה בדרך לישראל. גבריאלה לא הסכימה לחזור לגדות והוחלט לשוב לגבעת ברנר. חברי גדות שהגיעו לקחתם מנמל חיפה היו בהלם, משפחה ראשונה ועוד של נתן המזכיר עוזבת. בג"ב הקליטה היתה קלה, המשפחה נכנסה ל'מליונרים', חברי העבר ברכו את המשפחה, יגאל קורמס לקח את גיורא ביד לכתה א' ואחרי שבוע גיורא ורני כבר היו בבית הילדים. נתן נכנס לנגריה, גבריאלה לבתי ילדים, נולדו אורי אחריו מיכל ושוב נראה שהכל טוב. בשלב מסויים חשב נתן לעזוב, הוא מצא עבודה במספנות ישראל, אך בלחץ גיורא ירד מהעניין. בינתיים הגיע טלפון מיגאל אלון, שר העבודה, ונתן הפלמ"חניק נסע לכנסת והתייצב. במשך שנתיים היה מנהל הלשכה של יגאל אלון והיו אלו מהשנים המרתקות בחייו. הקשרים הטובים עם יגאל ומשפחתו והעבודה ללא חשבון שעות היו בשביל נתן הכל. עם סיום המשימה חזר לג"ב ולנגריה והיה בין מעצביה ועמודי התווך שלה. 45 שנה ברוטו עבד נתן בנגריה, היה שותף לפרויקטים הגדולים בכל מוסדות החינוך הגבוהים בארץ, בתי מלון ומוסדות ציבור ושוב קיווה שהקיבוץ יעלה על דרך המלך שהוא כה האמין בה. בשנים האחרונות כאב נתן את תהליכי השינוי בקיבוץ אך הבין שאין דרך חזרה. סיפור חייו של נתן התמלא, הוא נולד באירופה של טרם המלחמה הגדולה, שרד את אימי המלחמה כנער, עלה לארץ והגיע לקיבוץ, שירת בפלמ"ח במלחמת העצמאות והיה שותף להקמת 2 קיבוצים צעירים, יצא כשליח לאירופה, היה שותף להרחבת הנגריה בג"ב, עבד עם יגאל אלון, והכי חשוב הקים משפחה גדולה ואוהבת. בפרק האחרון, חייו התרכזו סביב משפחתו שהתרחבה והוא נהנה מכל רגע בחברת נכדיו וילדיו. הערה הראיון עם נתן מרתק ומומלץ לקראו.