דוד נולד כקורט בעיר קרלסרוה בגרמניה, שם למד ובגר, ובעת המשבר הכלכלי הגדול נשלח לעבוד כדי לסייע למשפחה לעבור את הימים הקשים. באותם ימים הצטרף גם לתנועת הנוער 'בלאו וייס' ומאוחר יותר יצא להכשרת הנוער. שם בחוות ההכשרה פגש את מרים רומט, ונישא לה. באפריל 1935 עלה הזוג הטרי לארץ ישראל והגיע לגבעת ברנר. החיים בגבעה היו קשים מאד, הזוג הצעיר נאלץ לחלוק את האוהל עם 'פרימוס'. דוד נקלט בפרדסי סמילנסקי והשתלט בקלות על הטוריה ועל העבודה הקשה. לאחר מספר שנים החל לעבוד כטרקטוריסט ובימי מלחה"ע השניה היה בין סוללי מסלול התעופה בלוד, היום נתב"ג. יחד איתו עבד הצעיר דניאל סרני עד מותו ב'אסון מעגן'. דוד היה בין חברי ג"ב שהשתתפו בהורדת המעפילים מהאניה 'שבתאי לוז'ינסקי' ויחד עמם גורש לקפריסין, זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה בה עזב את ישראל במשך כל ימי חייו! בימי מלחמת העצמאת לקח חלק בקרבות עקובי הדם בנגבה ובמשטרת עיראק סוידאן עליהם התקשה לספר כל חייו. דוד שנטל חלק במלחמת סיני עבר קורס מכ"ים בצה"ל כשהיה מעל גיל 50. עם השנים עבר לעבוד כמכונאי ומסגר. המשפחה שגדלה והתרחבה היתה מקור כוח וגאווה לדוד, הצעיר ברוחו, שהיה בין נגני הקרן בתזמורת המקומית וב'אומפפה' המיתולוגית, יחד עם בנו אילון. בין אהבותיו הגדולות היתה הנגינה בפסנתר, הים והשחיה. הוא נהג לצאת לשחות ולצלול בחופי סיני, באילת ואפילו באכזיב של אלי אביבי. לאחר מלחמת ששת הימים יצא לעזרת הקיבוץ הצעיר בית גוברין ובמשך 15 שנה החזיק שם את המסגריה-מוסך. עם שובו לג"ב השתלב במפעל החול כמכונאי אחזקה עד פרישתו מעבודה פיזית בגיל 84. בשנותיו האחרונות נהג להאזין למוזיקה, לקרוא ולהינות מחברת משפחתו העניפה.