יוסף קטרון נולד כיוסל קלכהיים ב- 1908 בגרמניה להורים שהיגרו מגליציה בתחילת המאה ה- 20. ילדותו עברה עליו כבן עניים מהגרים שנאלץ להתמודד עם תלאות הקיום וקשיי הקליטה. כשאביו גוייס למלחה"ע הראשונה סייע יוסל לאמו בטיפול באחים הקטנים ורק שחזר האב מהמלחמה חזר יוסל לשגרת חיים רגילה. כבר מצווה החל להתעניין בזיקה אל העם היהודי ובן 15 כבר ניגש להרשם במשרדי 'החלוץ' וסורב. מאוחר יותר הצטרף יחד עם ידידו רודי כהן ל'ברית העולים' ובגיל 17 יצא להכשרה.הוריו האדוקים ושומרי המצוות לא הסכימו בתחילה לחתום לו אך בלית ברירה הסכימו ויוסל הצטרף לקבוצת 'חרות' שם טעם לראשונה את קשיי העבודה הפיזית ותנאי הדלות. ב'חרות' פגש את חבריו לעתיד וקיבל 'חינוך ציוני' מעמרם גדנאור, רופא השיניים. בימים אלו הופשרו סרטיפיקטים לעלייה ויוסל היה בין המאושרים (שהצליחו לגייס כסף רב), ובסוף 1928 יחד עם עקיבא אבני, מלוין ועוד חלוצים הגיע לא"י, היישר לג"ב. הקליטה היתה קלה יחסית, החלוצים באו מוכנים פיזית ורעיונית ובג"ב ה'ליטאים' של אז היתה נכונות רבה לקלוט. ב'מאבק' בין הליטאים לגרמנים היה יוסל, כבן למשפחה גליציאנרית כמעט מ'האו"ם". יוסל עבד בפרדסים ברחובות ובגדרה ומאוחר יותר יצא לסמינר רעיוני של שנה בכנרת בהדרכת ברל כצנלסון. לאחר הסמינר נשלח להדריך בגרמניה והגיע ללייפציג. ההישג העיקרי בשליחות זו היה המפגש עם מרים הצעירה בת ה- 17. לאחר שנישאו חזרו לא"י ויוסל מונה למזכיר ל- 2 קדנציות.עם השנים התבססה ג"ב ונולדו להם 4 בנות . יוסל גם נשלח לסמינר הוראה והיה מורה לכיתת בתו עפרה, אורי מייזלס, עמרי, מיכה, עמוס ועוד. כמורה - מחנך יחד עם אריה חצור ומשפחתו גרו הקיטרונים בגבעת בית הספר והיו חלק בלתי נפרד מחברת הילדים.יוסל שהיה ממייסדי ענף הבננות עסק שנים רבות בחינוך היה בין מעצבי ה'מדיניות' בנוגע לפיצויים. הכספים שהגיעו מגרמניה שימשו למטרות ציבוריות ובזכותם נבנו חדר האוכל, הבריכה, גן ההנצחה ועוד.באסון מעגן ביולי 1954 שיכלו יוסל ומרים את בתם הבכורה עפרה. במאמצים גדולים ובסיוע המשפחה והחברים חזרו והשתלבו בחיי הקיבוץ. כל הבנות נישאו ועד מהרה התמלא הבית בנכדים.לאחר הקדנציה השלישית במזכירות עבר יוסל לעבוד ב'מטר' ושם עבד עד סוף חייו.