דוד נולד בשנת 1906 בעיירה ניישטוט בליטא על גבול גרמניה. משפחתו היתה משפחת רבנים זה כמה דורות. ילדותו עברה בימי מלחמת העולם הראשונה בנדודים בין ליטא לרוסיה וחוזר חלילה לפי תנועות הצבאות והיחס ליהודים. המהפכה הבולשביקית ברוסיה - תפישת השלטון ע"י הפועלים והמילים המהפכניות ההופכות למעשים היו מן החוויות שהשפיעו על דוד כל ימיו. כשחזרו לקובנה הצטרף דוד ל'החלוץ הצעיר' ואח"כ למפלגה הציונית סוציאליסטית צ"ס. בעת הפעילות ב'החלוץ הצעיר' כבר לא היה דוד דתי. הוא סיים לימודי משפטים, עלה ארצה כתייר בשנת 1932, ואחרי שהיה קצרה בירושלים, שם כבר היתה יוכבד עם משפחתה הם הגיעו לגבעת ברנר. אפיק מתאים ליכולתו מצא בהדרכת חברת נוער א' ואח"כ בפעילות ארצית ותנועתית בארגון חברות עליית הנוער בקיבוצים. כשהוקם בגבעת ברנר בית ספר תיכון מחוזי של זרם העובדים, השתלב דוד בהוראה ובניהול, ויצא שוב לפעילות תנועתית בנוער ערב מלחמת העצמאות. דוד הזדהה הזדהות מוחלטת עם הקיבוץ המאוחד כתנועה הרואה את הקיבוץ לא רק כבית אלא כחלוץ ההולך לפני המחנה בתהליכים לאומיים כהתיישבות, קליטה וביטחון. להזדהות תנועתית מוחלטת זאת היה חלק בעמדותיו הבלתי מתפשרות כשהיה מזכיר הקיבוץ בעת הפילוג. את השנים הבאות חילק בין הוראת היסטוריה באפעל לבין הוראה וניהול בבית הספר המקומי בג"ב. הקרע עם טבנקין אחרי מלחמת ששת הימים כאשר לא הצטרף לתנועה לשלמות הארץ כאב לו מאוד. נפילתו של דני ורדון השפיעה עליו קשה ולא רק במישור האישי. הוא התקשה לקבל את החגיגיות שבה קיבל הקיבוץ המאוחד את תוצאות מלחמת ששת הימים, התנגד לביטול 'אחדות העבודה' עם ההצטרפות למפלגת העבודה וכן התנגד לאיחוד התק"ם ומצא עצמו בשולי המחנה בערוב ימיו. דוד חזר לבסוף מאפעל חלש ברוחו ובגופו והספיק עוד לעבוד שנתיים בספרייה עם ידידו מנוער שלמה רגולר. החברים שראוהו תשוש בשנותיו האחרונות, לא יכלו לתאר לעצמם עד כמה שמר על צלילות הדעת, בהירות המחשבה, קרא ספרים וסרק בשיטתיות את העיתונים, עד לימים האחרונים ממש.