עטרה (או בשמה קרינה) נולדה באוקראינה ב- 1906 בבית מסורתי וציוני. אבי המשפחה שהיה יערן ובעל בית מסחר לעצים נהג לספר להם בכל הזדמנות על ארץ ישראל. לפני מלחה"ע הראשונה עברה המשפחה לקרמינץ והחיים נראו מבטיחים. המלחמה הגדולה והמהפכה הרוסית שמו קץ לחלום והאנטישמיות החבוייה החלה לצוץ בכל פינה. באותם השנים התארגן בעיר סניף של 'החלוץ' ובנות המשפחה כשהגיעו לפרקן יצאו למשימות 'ציוניות' כמו התרמה לקק"ל ושאר קרנות לעזרה ליושבים בציון. בשנת 1925 יצאה עטרה להכשרה בקלוסובה, שם התארגן כבר קיבוץ 'ווהלין' לעלייה לא"י. סיצ'וק ראה אותה לראשונה כאשר היה בבית ה'חלוץ'. באו חבריו ואמרו לו שבאו שלוש בחורות נחמדות מקיבוץ 'ווהלין' והזמינוהו לראות אותן. הוא ענה שעוד יראה אותן כל ימי חייו בארץ... בפעם השנייה ראה את עטרה בכנס של 'ווהלין' בהשתתפות טבנקין ברובנה. ואז זרק עליה עין. אבל קשה היה לו להגיד שהתקבלה איזשהי תשובה לאותה זריקה... לאחר הכנס עלתה עטרה יחד עם חברותיה (אסתרקה, איילה ארליך) לא"י. מהנמל נשלחו הבנות הצעירות לחדרה, לקיבוץ 'ווהלין' שחרט על דגלו: "קיבוץ ווהלין גדל וגדל, קולט עליה בלתי פוסקת". החלום הציוני הגדול הפך למציאות חיים קשה ביותר. תנאי החיים הבלתי אפשריים, חוסר העבודה, הרעב והקדחת עשו שמות בחלוצים הצעירים. הבנות שהיו רוב הקבוצת 'ווהלין' עבדו בכל עבודה אפשרית, החל מחטיבת עצים, בניין, משק בית, קטיף טורמוסים קוצניים, כביסה ובישול ב'מטבח מאולתר'. סיצ'וק וחבריו שהגיעו שבועיים אחריה עבדו בחפירת בורות ופיזור זבל בפרדסים. הלהט של החלוצות הצעירות שלא כבה בחולות חדרה הועבר עם כל קבוצת ווהלין' שנקלעה לחובות גדולים, אל פלוגת רחובות. עטרה וחבריה הצטרפו לחברים שגרו במושבה, וב- 1928 עלו באופן בלתי ליגאלי לגבעת הטרשים מדרום לרחובות. עטרה ש'למדה בישול' בגן שמואל (שם גם שינו את שמה מקרינה לעטרה) עבדה במטבח ובתפירה, וכשנמצאה עבודה ברחובות עבדה במשק בית ובפרדסים. עטרה היתה בין החברות שנשלחו לעבוד בגשר, במפעל החשמל, וכשחזרה עבדה עם אסתרקה בגן הירק. החלוצות היפות היו בסוף יום העבודה מבררות את הירקות ויוצאות לשוק ברחובות למכור את התוצרת. אחרי גן הירק עברה עטרה לעבוד בלול החדש שם טיפחה אפרוחים במשך 6 שנים. בינתיים הקשר עם סיצ'וק התמסד, אליעזר נולד, ואחריו רינה והרבה אחריה מיכאל. סיצ וק שהיה תמיד בדרכים (מזכיר, גזבר, קניין) לא בדיוק עזר בגידול הילדים ועטרה נאלצה לעשות הכל לבדה. עם הקמת 'בית ישע' נבחרה עטרה להיות שם האקונומית ובמשך 28 שנה ניהלה ביד רמה את אגף המזון בבית ההבראה. הפילוג שבעקבותיו עזבו חברים ותיקים רבים לנצר סרני, ביניהם ידידי נפש עוד מ'תקופת חדרה' פגע קשות בסיצ'וקים. משה היה מנסה ערב ערב לשכנע אותם שישארו, ולא הצלחה גדולה. ב- 1967 עברה לעבוד ב'רימון' וסוף סוף יכלה להתמסר למשפחתה שהלכה והתרחבה. 'קפה עטרה' בו נפגשו כל בני המשפחה וידידיהם היה למוסד, וכשסיצ'וק היה מנהל את השיחות והדיונים ב'פרלמנט' היתה עטרה דואגת לצד הגסטרונומי, בלי להחמיץ שום נושא שברומו של עולם (=קיבוץ). בשנות ה- 70 ידעה עטרה והמשפחה 3 אסונות כבדים: במלחמת יום הכיפורים מיכאל, בן הזקונים נפל בסיני והותיר אלמנה צעירה ו- 2 תינוקות, באביב 76' סיצ'וק נפטר אחרי מחלה קשה ובחורף 78' נפטרה מירק'ה, אשתו של לייזר שהיתה לעטרה כבת. מעטים הם האנשים שהיו ממשיכים לתפקד לאחר סדרת טרגדיות כאלו. עטרה היא אחת מהן. בשקט ובאומץ ריכזה עטרה את כל המשפחה סביבה והיתה משענת לכולם. החלוצה הצעירה שסבבה בביצות חדרה כדי להביא לחם לחלוצים העייפים, שחפרה בטוריה בפרדסי רחובות ושסחבה מריצות דורה של 100 ק"ג בלול וגידלה משפחה לתפארת מבלי להתאונן, זכתה לחוג את יום הולדתה ה- 90 מוקפת בנכדים ונינים רבים. (בראיון עם צביה להר הוזכרה רק פעם אחת המילה 'אסון' והכוונה היתה לתאונה שהיתה לה ב'רימון' לאחר גיל 80, שבעקבותיה היה קשה לה להמשיך ולעבוד במפעל). חומר נוסף שיחה עם עטרה 1976 ראיון עם צביה להר 1985