על שפת ימה של עין גב ניצב פסל אישה, מעשה ידיה של הפסלת חנה אורלוב, המניפה אל-על את תינוקה. הוא נוצר בהשראת סיפורה ותמונתה של חנה טוכמן. חנה, בת אילזה ויצחק, נולדה 15.4.1917 בעיר אוסנאו, צ'כיה. בת-זקונים למשפחה ציונית ותיקה ואמידה. בילדותה עברו הוריה לווינה ושם התחנכה. בהיותה בת 10 נכנסה לתנועת "תכלת-לבן", וחונכה לרעיון העלייה לארץ. לאחר שסיימה את הגימנסיה יצאה להכשרה חקלאית ואחר כך לקיבוץ הכשרה עירוני. חנה התעניינה בספרות ובאמנות התיאטרון וקנתה לה השכלה מרכסיסטית. עם עלותה לארץ בסתיו 1937 הצטרפה לקיבוץ "בתלם" ועבדה בכנרת ובנען כחברה בגרעין, שעלה אחר כך כקיבוץ עצמאי לעין גב. מנעוריה המוקדמים קיבלה הכשרה הגנתית והשתתפה בשמירה ובהגנה. במלחמת-העצמאות היתה מפקדת עמדה בחזית העיקרית של הנקודה. ב-10.6.1948 נהרגה בהפגזה כשנחפזה לתעלת-הקשר כדי להגיע לעמדתה. הניחה אחריה בעל ושני בנים. הובאה למנוחת עולמים בעין גב. חברת הקיבוץ מספרת על שיחה עם חנה לאחר שהילדים פונו מהקיבוץ: "...פעם אחת פנתה אלי חנה וביקשתני שאלך אתה לאסוף את חפצי הילדים כדי לשלחם אליהם. הלכנו לבית שנפגע כמה פגיעות. אמרתי לחנה שאני מפחדת. אך חנה אמרה לי: גם אני מפחדת! אך קבעו אותי לתפקיד ואין לנו ברירה. אינני יודעת אם אראה עוד את הבנים שלי..." מדברים שנכתבו לזכרה: זכורה לי יפה תקופת אימונים, זמן קצר לפני הפלישה, בזמן שרבים מהמשקים היו כבר מותקפים לעתים קרובות. אני רואה אותך ליד שולחן חול, פותרת בעיות. את רצינית, שקולה... אני רואה אותך מבצעת תרגיל, את מתמצאת במהרה לאחר קבלת הנתונים, נותנת פקודות קצרות אך תקיפות, ומבצעת יחד עם הבחורים את התרגיל. מדברי חברה: לא נפגשנו הרבה בימים קודם. בעיקר הכרתיה בימי הכוננות והקרב, בעמדנו יחד בעמדה. זקופת קומה, בעלת מרץ, אמיצה. באותו יום עקבה בכעס עצור אחרי התקדמות האויב כשהתחילו להמטיר פגזים על עמדתנו ולא רצתה לרדת... על הילדים השתדלנו לא לדבר. רק פעם נפלט מפיה: הייתי כל כך רוצה לראות את ילדי... חנה - אשתו הראשונה של יצחק טוכמן, אמם של עמירם וצביקי טוכמן. יום לאחריה נהרג גם יוסף, אביה של אסנת קליינמן-שירן ובעלה של שולמית קליינמן, לימים טוכמן.