שרה נולדה בתל אביב בבית החולים הדסה ב 1 באפריל 1939. ילדה חביבה וחייכנית, ערנית יוזמת ופעילה, בעלת אישיות מיוחדת במינה. יושרה והגינות היו טבועים באופייה. חבריה הקיפוה מכל עבר ובכל עת. אני נזכרת בתקופת ילדותנו בעת ששלטו הבריטים בארץ והתרוצצו בשכונה שלנו. גדרות התיל סגרו את הכניסות לשכונה והיה עוצר. שרה ילדה קטנה ואמיצה יצאה אל החיילים חבושי הכומתות האדומות ובחיוך חביב ביקשה מהם לגשת לחנות המכולת לקנות לחמניה. הם פתחו את גדר התיל ונתנו לה לעבור. משחר ילדותה הקסימה את כל רואיה. אבא סיפר שביום לידתה הרוויח פי 100, שרה הביאה ברכה ומזל. לאחר סיום לימודיה בבי"ס היסודי "שורשים", יצאה ללמוד בבית צעירות "המזרחי" בירושלים. לאחר מכן התקבלה ללמוד בקונסרבטוריון. כישרונה בצליל ובזמר וקול זמרתה הענוג לא פסק לרגע. בתום לימודי התיכון עברה ללמוד בבית הספר לאחיות בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים, זאת בשל רצונה העז לסייע ולטפל. היתה זו בחירה מתוך אהבה אמיתית. בטקס הסיום קיבלה תעודת אחות מפרופ. כוגן. אבא ז"ל שהיה בקי ומלומד בתורת חסידות חב"ד הסכים למקצוע בו בחרה למרות שעבודת האחות נעשתה גם בשבת. נימוקו היה שעבודה זו מותרת כי יש בה הצלת נפשות. שרה עבדה במחלקת ילדים, תינוקות ופגים. זו היתה משאת נפשה לטפל ולסייע בכל ליבה. חיוכה המוכר תמיד היה נסוך על פניה למרות עבודת המשמרות המפרכת ימים ולילות. במלחמת ששת הימים יצאה לעבוד בטיפול בפצועים וכאשר שקטה הארץ טסה לארה"ב לביקור משפחה במישיגן שם עבדה בבית החולים "סיני". כעבור שנה חזרה לארץ מלאת חוויות. היא התקבלה לעבודה במרפאת ד"ר גיטלר שטיפל בשחקני "הבימה" וה"קאמרי" ועברה השתלמויות מקצועיות בתחום עיסוקה. חבורת השחקנים הבמאים ואנשי הצוות היו לחבריה הקרובים. בעת ההצגות ניצבה שרה מאחורי הקלעים בעיקר בהצגות הבכורה, במקרה שמישהו יזדקק לעזרה רפואית. יחד עם חברותיה גילה אלמגור ורבקה רז וחבריה גודיק ויוסי בנאי בילו יחדיו לאחר שעות העבודה. בתום ארבע שנות עבודה רצופות שבה לעבוד בבית החולים "אסף הרופא" וטיפלה בילדים לאחר ניתוחי עיניים ואורטופדיה. בבית החולים הכירה את יומבו, איש גבעת ברנר ששירת כנהג במלחמת עולם השנייה. יומבו נהג הקיבוץ הסיע מדי יום ילדים חולים לטיפולים. יומבו שהכיר את שרה ואהב את מסירותה ואהבתה לילדים העריץ את יכולתה ונחישותה לתת מעצמה למען ילדים חולים. לאחר היכרות של שנים כששרה חלתה הזמין יומבו את שרה להתארח בגבעת ברנר ולאחר זמן קצר החליטו השניים שתעתיק את מגוריה לקיבוץ. למעלה מ- 20 שנה טיפל יומבו בשרה באהבה ובמסירות עד פטירתו בשנת 1996. בקיבוץ גבעת ברנר החלה שרה לצייר לאחר שלמדה בהדרכת המורה נחום גמדי. גם כאן התמידה שרה והגיעה להישגים מרשימים. יפי יצירותיה הפליג למרחקים והאמנות היתה למשמעות חייה. בעיקר משכו אותה נופים ודוממים, כלי זכוכית צבעוניים שקופים לבנים "עולם ומלואו", מרחבי ים כחול, נופי ילדותה בתל אביב, ציורים מלאי עדנה ורוך, פינג'אן נחושת בודד זוהר בצורתו המזרחית מבית אבא, שמויות רוקדות, זרי פרחים בשלל צבעים מכל הסגנונות, ביטוי של יופי ורעננות, סמטאות עצים כרותים, סגנון רווי רגישות שהגיע להישגים ניכרים. תערוכות מציוריה נערכו במרכזי ערים ונתרמו ביד נדיבה. ציר ירושלים וחותיה פורסם ע"י נשות "ויצו" העולמי ונשלח לנשיאי עולם. שרה לא אהבה פרסום, אך הפרסום רדף אחריה. מבקריה הרבים ובאי ביתה בקיבוץ שפעו מחמאות. חברי הקיבוץ נמלאו גאווה ושרה בצניעותה השיבה בחיוך מאושר. שרה'לה אחותי, אהבתי אותך כל כך ואת אהבת ודאגת לי כמו אמא קטנה ואוהבת. האם אוכל להשלים את החסר, עם הכאב הצובט הצורב בלב? השלום לך אחותי? היי שלווה. יהי זכרך ברוך. גאולה אבידן - פוזיילוב