שמי הוא רבקה גרוישטרן (זיגלר) יש לי 2 אחיות הגדולות ממני. בגיל 14 הצטרפתי לתנועת "דרור" ברומניה. לאחר כשנה, מדריך התנועה פנה אלינו והודיע לנו כי צפויים אנו לעלות לארץ ישראל, וכי עלינו להתכונן למעבר. כששאלתי את המדריך מה יהיה עם אחיותי, אשר היו בהכשרות, הוא ענה לי שהן יצטרפו אלי ויעלו איתי ארצה. לאחר מספר ימים, בלילה קר, אמרו לנו להביא את כל הציוד שלנו ולהערך למעבר המצופה, הועלנו על משאיות אשר הובילו אותנו אל רכבת, שהסיעה אותנו אל ורנה (בולגריה), שם חיכו לנו 2 אוניות: "פאן יורק" ו"פאן קרשנט". את כל הילדים חילקו בין 2 האוניות, בלי אחיותי, שכן נאמר לי שבשלב מאוחר יותר, אפגש איתן. אני הועליתי על אוניית "פאן יורק", שם הייתי ביחד עם מחצית חברי הטובים מתנועת "דרור". בסופו של דבר, לאחר הפלגה של 3 ימים, אשר במהלך הימים הללו הציפייה לעלות לארץ ישראל רק הלכה וגברה, הגענו לחופי חיפה. למרבה תדהמתנו, נתבשרנו שם כי לא נוכל להכנס אל ארץ ישראל, וכי עלינו לחזור בחזרה לקפריסין. בקפריסין היינו במחנה אוהלים של ילדים ולאחר כחודשיים קיבלנו אישור לעלות לארץ. ב-26.2.48 דרכתי לראשונה בארץ ישראל. בישראל נקלטתי בבית עולים בנתניה.מבית העולים שבנתניה, הקימו קבוצות לעליית הנוער בגבעת ברנר. אני הייתי בקבוצת נוער ז'. בגבעת ברנר סדר היום היה כזה שבחצי היום הראשון, מהבוקר עד הצהריים למדנו, בעיקר עברית ובחצי היום השני עבדנו. לאחר שנה וחצי גמרנו את הלימודים. המדריך שלנו בקבוצת הנוער ז' היה שלום דברת. לאחר שסיימנו את הלימודים, התפנינו לעבוד במשך ימים שלמים מהבוקר עד הערב. אני עבדתי במחלבה ביחד עם חברת משק בשם שושנה. לאחר שנה של עבודה היינו כבר גרעין מוכן להתיישבות ואז התאחדנו עם גרעין הכשרה משפיים ועלינו למשגב עם. הכרתי בחור בשם יצחק גרוישטרן, משפיים, התאהבנו ולימים התחתנו ונולדו לנו 2 בנות. פנינה ונורית. מהתקופה ההיא, מדי שנה, אנחנו חלק מקבוצת נוער ז', נפגשים ביום שאחרי חגיגות יום העצמאות בזכרון יעקב.