אמא נולדה בפורטו-אלגרי (הנמל השמח) אשר בדרום ברזיל, להורים אפרים (פרנסיסקו) ולרחל ולאחיה דוד צ'רנין. נקראה על שם אבא של אמא שלה, מאיר. בגיל 5 עברה אמא עם הוריה ואחיה לגור בסאן פאולו . היא למדה עד כיתה ה' בבית ספר "תלמוד תורה", אח"כ עברה לבית ספר יהודי "רנסנסה". שם למדו מקצועות כללים כמו בכל בית ספר, גם אידיש וקצת עברית, וכן תורה ותפילות מה"סידור", על החגים, ויהדות כמובן. אמא העידה על עצמה שהיתה לה ילדות נהדרת בסביבת משפחות יהודיות שגרו יחד עימם ברובע בונחטירו. ילדותה של אמא היתה מלאה באהבת ההורים, והמשפחה של אמא שלה (8 אחים ואחיות). לעולם לא חסר לה דבר, גם כשלא היה כסף בבית. הוריה הקפידו לטפח את התרבות בבית. אמא רקדה בלט שנים ארוכות, ניגנה על פסנתר, הלכה לתאטרון ולקונצרטים. אמא גדלה בבית ציוני, רוויזיוניסטי. משם הרצון לעלות לארץ. הוריה נפטרו בגיל צעיר (אימה בגיל 49, אביה בגיל 56), וחסרונם הורגש על ידה עד ליומה האחרון. את אבא (שמעון) הכירה במועדון של האוניברסיטאים היהודים. הם התחתנו ב 15.10.1961- . במשך נישואיהם וחייהם בברזיל, אמא היתה עקרת בית, גידלה את ששת ילדיה ועסקה רבות במלאכת יד, אפיה וארגון מסיבות. ב 27.5.1977 , בגיל 37, עלתה אמא לארץ יחד עם 6 ילדים. אבא נשאר בברזיל לשלם חובות אשפוז אביו בבית חולים. הפרידה הזו היתה הבסיס לגירושין שלהם מאוחר יותר. אמא הגיעה לקיבוץ, ניסתה להתערות בחיים שונים לחלוטין מאלה שהכירה. הכניסה לחברה סגורה, לעין מבקרת, לא היטיבה עימה או עם יחסיה עם אבא ובסופו של דבר הם התגרשו. את שלמה אמא הכירה במקהלה של דרום אמריקאים בראשון לציון, בשנת 1987 . 23 שנים חיו יחד, חיי אהבה גדולה, הזדמנות לפרק ב' מיוחד במינו. יחד טיילו, הכירו מחוזות לא נודעים ועולם ומלואו נגלה בפני אמא ושלמה גם יחד. עיקר חייה של אמא היה ילדיה ונכדיה. 6 ילדים, 19 נכדים שבט שלם. אמא תמיד חלמה והודיעה לכולם שתרקוד בחתונתם של כל נכדיה. לצערה, לא הספיקה להיות אפילו בחתונה אחת. אמא היתה לוחמת. חייה לוו באתגרים רבים, אך תמיד אספה עצמה וניצבה מולם. לפני כשנה, התגלתה בגופה מחלת הלוקמיה. אמא, מלאת החיים , הופתעה, אך התגייסה למאבק במחלה, ונאבקה בה באומץ ראוי להערצה. במהלך טיפוליה, אמא היתה משוחחת עם חולים ומחזקת אותם במאבקם. אמא טופלה במשך 6 חודשים, ואז החליטה לעבור השתלת מח עצם. לאחר 3 חודשים, המחלה חזרה. אמא אושפזה שוב וכעבור 3 שבועות של מאבק נוסף עזבה את העולם. נזכור תמיד את אהבתך, את השמחה שבך ואת האצילות שלך.