שושנה נולדה ב- 1934 בעיר בומבי, בגיל חמש התחילה לבקר בבית ספר אנגלי ובשנת 1948 עמדה בבחינות קמברידג'. הייתה תמיד תלמידה חרוצה מאוד וקיבלה את הציונים הטובים ביותר, בייחוד במתמטיקה. התלמידה המצטיינת בכיתתה, משך כל שנות לימודיה. כבר מקטנותה שושנה בולטת בטוב ליבה ואחריותה, עוזרת לאמה, דואגת לאחיה וביחוד מרבה לטפל בסבתה החולה וזוכה באהבתו הרבה של הסב. מגיל רך שושנה פעילה בהסתדרות הציונית בבומבי, תמיד שואפת להשפיע על החברים שיעלו לישראל. היא עצמה צריכה הייתה להתגבר על קשיים ומעצורים רבים, כדי להגיע ארצה בשנת 1949. שושנה הנערה הראשונה מבני ישראל בהודו העולה ארצה, ובציבור היהודי בהודו היה הד רב לעלייתה. העיתון ההודי "הודו-ישראל" מפרסם את תמונתה ומספר את תולדותיה. שלושה שבועות הקשים ביותר עוברים עליה במחנה העולים, וסופסוף היא נשלחת, בתוך קבוצת עולים מהודו לקבוצת מסדה, וכעבור זמן קצר היא עוברת לגבעת-ברנר, אחרי שחל פילוג בחברתה במסדה. על אף גילה הרך היא עובדת יום שלם, לא הייתה הזדמנות להצטרף לחברת נוער מתאימה, ועושה את כל המאמצים להסתגל לעבודה ולחיי קיבוץ, ואנו חושבים שגם הצליחה בכך. בעזרת אחיה הצעיר, מאיר, היא מצליחה לסדר את כל הדרוש לעלייתה של כל המשפחה מהודו, ומביאה אותם לגבעת-ברנר. לפני שנה התחתנה ועכשיו השאירה לנו את בנה הרך, בן השלושה חודשים. בעלה וכל המשפחה מתאבלים קשה על אבידתם הכבדה. ייתן השם מנוחה לנשמתה. (אבא) אבל כבד ירד עלינו, גדולה האבדה. הו... הפעם הגדלת לקחת, הגורל... שושנה, כשושנת אביב היית בתוכנו, ונפשך המאירה התפשטה בטובה כריח נעים מסביבנו. באת אלינו ממרחק, מארץ השמש והחום, בהחלטה עקשנית לבוא ולחיות בתוכנו, בתוך הקיבוץ, בתוך חיי הקבוצה העובדת, בתוך חיי השותפות שלנו. עם בואך כבר ראינו בך משהו אחר, משהו נאמן, אהוב וחביב, וכולנו כאשר הסתכלנו בקבוצת חבריך, בהופיעם יחדיו, דווקא אל דמותך שהו העיניים; תמיד היית שמחה ועליזה, בך יכול היה כל אדם למצוא נפש נאמנה ומוכנה לעזור, אשר לתוכה יוכל לשפוך את ליבו המר. יותר מרוב חבריך, אשר באו אתך יחד, את הסתגלת במהרה לחיינו, לחיי העבודה והשותפות. נאחזת בעקשנות ברגבי חיינו, ידעת למצוא את עצמך בתוכנו. מה רבה הייתה שמחתנו כשהתחתנת, ובעת שנולד בנך דניאל צהלנו אתך יחד. שושי, רעדתי לשמע חולייך, אך קיוויתי שתבריאי במהרה, כי תמיד היית חזקה ברוחך וערוכה לקראת כל הבא עלייך. אך שושי... הגורל האכזר, האפל, עטף את דמותך הנהדרת והאצילה בכנפיו השחורות, ונעץ בגופך הצעיר והרענן, באם הצעירה, באשה הנפלאה את ציפורניו הדוקרות. כה אכזרי וחסר צדק הגורל אביבייך היו מעטים, טרם הספקת לנשום לרווחה בעולם הנהדר סביבך. שושי האהובה, את נשמתך הטהורה והנאמנה ורוחך האצילה צררנו בצרור החיים. (מתוך יומן גבעת ברנר)