זלדקה נולדה למשפחת שוחט (נצר לכמה דורות של שוחטים) בפוניבז' שבליטא בערך ב- 1908. אמה נפטרה כשהיתה קטנה. יחד עם כל המשפחה נמלטה לרוסיה והגיעה לסיביר. בנוסף למלחמה הגדולה חוותה את מהפכת אוקטובר 1917 והפוטש ב- 1921. לאחר שחזרה המשפחה לליטא החלה זלדקה ללמוד ובערבים בניגוד לדעת אביה ירא השמיים הלכה לפעילויות של תנועת 'החלוץ הצעיר'. עוד עימות עם אביה נגרם כאשר החליטה לצאת להכשרה בחקלאות ליד העיר ממל, שם גם הכירה את זליג שהיה חבר ב'ועד הגליל'. לאחר שנה ורבע הגיע תורו של זליג לקבל סרטיפיקט וזלדקה ויתרה על ה'נישואים הפיקטיבים' כדי לא לצער שוב את אביה. זליג עלה ב- 1926 וזלדקה נותרה בליטא עוד 3 שנים. כדי לממן את עלייתה (המצב בארץ, סיפר תרשיש השליח, חמור ביותר והחלוצים נדרשים לשלם עבור הסרטיפיקט) עבדה זלדקה כסייעת לרופאת שיניים ובספטמבר 1929 עלתה לארץ, ישירות לגבעת ברנר. היא שמרה על קשר מכתבים עם זליג כמו חברתה מהעיירה בלומה כץ שיחד הגיעו לנמל יפו. בג"ב היתה התנגדות לקבלתם שהסיבה הרשמית היתה חוסר עבודה לבחורות והסיבה האמיתית, 'המאבק' בין היקים לליטאים. לאחר שנעלבה (כליטאית עקשנית לא רצתה להשתמש ב'פרוטקצית' הקשר עם זליג, מאושיות הפלוגה) כמה חודשים בשפיים, הקימה ה'שדולה הליטאית' קול זעקה ובסיוע אריה חצור וזאב אורבך (הייקים) נחתה זלדקה במאהל הפלוגה שמנתה 60 חברים ו- 3 ילדים. עבודתה הראשונה היתה קטיף פרחי שיטה צהובים ברחובות עם מרים (האטרקציה) גרוס, לימים, אימא של עומרי ומשה בלאושטיין. לאחר מכן עברה לעבוד בפרדס הרחוק ואחר כך אצל סמילנסקי. לאחר החתונה ה'מאולתרת' המשיך הזוג הצעיר לחיות כ'פתילייה' באוהלים זרים. רק שמרים גרוס נסעה לחו"ל התפנה אוהל למשפחה הצעירה. בינתיים נולדה רינה ואחריה משה ואחריהם רותי. זלדקה לאחר הכשרה קצרה בעפולה החלה לעבוד בבית תינוקות, קריירה שנמשכה כ- 30 שנה. מאות ילדים גדלו תחת ידה האוהבת ולרבים נשארו זיכרונות נעימים. בתחילת שנות ה- 40 עברה המשפחה טלטלה עזה שרישומיה נותרו עדיין. זליג הכיר את לאה שהיתה גננת וחברה של זלדקה והפרשה הסתבכה. זלדקה דרשה ממנו לעזוב את ג"ב והתעקשה שילדיה ישארו איתה. זליג שהיה מעמדי התווך של ג"ב, מנהל הפרדס המיתולוגי לא רצה לעזוב. לאחר תקופה לא קצרה של גיוס למזכירות הקיבוץ עזבו זליג ולאה לקיבוץ גבת והקימו משפחה חדשה. לזלדקה וילדיה לקח זמן להתאושש מהמשבר. זלדקה נרתמה לעשייה חברתית, לעבודה מסורה בבתי התינוקות ולטיולים רבים ברחבי הארץ. עם הזמן הילדים הקימו משפחות, כולם בג"ב, נכדים רבים הצטרפו למשפחה ומאוחר יותר גם נינים. קצת לפני שמלאו לזלדקה 80 לאחר שמרבית המשפחה נספתה בשואה הגיעה לארץ אחותה, אותה לא ראתה 60 שנה. הפגישה היתה נרגשת והאחות גולדה באה לג"ב. תהום השנים האבודות והבדלי סגנון החיים והגיל נתנו אותותיהם, וגולדה עברה לגור בעיר. זלדקה החלוצה הצעירה שחושלה בערבות סיביר וליטא, היתה פועלת לדוגמא בפרדס ו'אמא ' של המון תינוקות זכתה לחלוף על פני גיל 90 בצלילות וחביבות שלא יאומנו - לחגוג את יום הולדתו ה- 70 של בנה משה, לחגוג עם כל החמולה את יומולדת 100! להשתתף ביובל ה- 80 של גבעת ברנר - ורק אז עצמה עיניים ויצאה לנוח. חומר נוסף ראיון עם חנה שטראוס 1988