משה (כמה שנים לפני ש'הפך לסיצ'וק') נולד ב-1902 ברובנה שבפולין. למשפחתו האמידה היה שטח אדמה ליד הנהר אותו חמד איש אצולה. הוצאות המשפט שנערך רוששו את המשפחה. לאב שהיה שען היתה חנות לדברי זהב ואיתה קיים את משפחתו. משה הקטן למד ב'חדר' וכשבגר נשלח לגמנסיה שרוב תלמידיה היו גויים. כשרונות הארגון של סיצ'וק בלטו כבר אז בארגון פעילויות, נשפים וכיו"ב. כנער נמשך לקומוניסטים ומאוחר יותר הצטרף ל'חלוץ'. את עטרה ראה סיצ'וק לראשונה בחו"ל כאשר היה בבית ה'חלוץ'. באו חבריו ואמרו לו שבאו שלוש בחורות נחמדות מקיבוץ 'ווהלין' והזמינוהו לראות אותן. הוא ענה שעוד יראה אותן כל ימי חייו בארץ... בפעם השנייה ראה את עטרה בכנס של 'ווהלין' בהשתתפות טבנקין ברובנה. ואז זרק עליה עין. אבל קשה היה לו להגיד שהתקבלה איזשהי תשובה לאותה זריקה... מהר מאד הפך למאשר סרטיפיקטים לעלייה וב- 1926 למרות שלא הספיק להשתפשף בהכשרה עלה לא"י. מחיפה נשלח ל'קיבוץ ווהלין' בחדרה, שם בחולות, גרו החלוצים באוהלים ועבדו בחפירת אצל אנשי המושבה. גם כאן התמנה סיצ'וק למנהל האספקה וכל בוקר החל ב- 4 כאשר יצא לאופה המושבה לבקש שק לחם אותו נשא על גבו חזרה לקיבוץ. הקשיים הכלכליים גברו וכדי למצוא פרנסה נוספת הוחלט בקבוצה לקנות זוג סוסים. לאחר תלאות רבות נרכשו הסוסים אך החלוצים לא מצאו עבורם עבודה ובלית ברירה פורק 'ווהלין' והצטרף לפלוגת הליטאים שישבה ברחובות. סיצ'וק היה בין הקבוצה הראשונה שעלתה לנקודה מדרום לרחובות וכאשר הגיעה כל פלוגת רחובות קיבל סיצ'וק שוב את מינוי מנהל האספקה. הוא היה יורד כל בוקר לרחובות עם או בלי האקונומית לרכוש (בהקפה) אוכל ואספקה ובערב היה יוצא לגבות כסף מפרדסני רחובות. עם השנים קיבל סיצ'וק 'קביעות' על קו גבעת ברנר - רחובות ואפילו הסוס ה'מיתולוגי' שהכיר כל אבן בציר הנסיעה החולי נקרא על שמו, 'מישקה'. סיצ'וק היה אחד מנפגעי העבודה הקשה ובמצוות הרופא נאסרה עליו עבודה גופנית - עונש שחלוץ בשנות ה- 30 לא יכל היה להיחלץ ממנו. סיצ'וק העקשן והחביב לא ויתר וביוזמתו הוקמה בגבעה מאפיה. סיצ'וק היה 'בא כוח חוץ' של העסק החדש, הוא היה קונה את הקמח ומוכר את התוצרת ברחובות ובסביבתה. הצלחתו השיווקית עוררה את אופי המושבה השכנה ואז יסד סיצ'וק את הקואופרטיב לאפייה. הקשר עם עטרה שהחל בקולוסובה ונמשך בחולות חדרה התמסד ונולדו להם 3 ילדים. בביתו הקטן שכונה בפי המשפחה 'קפה עטרה' היה סיצ'וק כמו בכל מקום, במרכז העניינים. השנינות היהודית זרמה ממנו לכל עבר. הבדיחות וה'מתיחות' של סיצ'וק היו שם דבר והוא ידע תמיד ל'השחיל' אותם במקומות הנכונים. עם הקמת 'רימון' סיצ'וק הצטרף להנהלה והקים את שלוחת היצוא של המפעל. מאוחר יותר היה בין ראשי התעשיה הקיבוצית והתאחדות מוצרי פרי הדר. במסגרת פעילותו הכלכלית העניפה תמיד מצא זמן לייעץ ולסייע לאנשי המשק. בשנת 1973 נפל בנו הצעיר מיכאל במלחמת יום הכיפורים וסיצ'וק ניסה בכל כוחו לדבוק בחיים, בעבודה, במשפחה. באפריל 1976 נפטר. חומר נוסף חוברת זכרון