שולמית נולדה בדצמבר 1921 בעיר דנציג שהיתה אז שייכת לפולין, בת בכורה להרטה וקרל מירואר, משפחה אמידה שהיתה בעלת מפעל גדול לסיגרים וסיגריות. שולמית היתה ילדה מאושרת וגדלה עטופת אהבה, כשבגרה היתה לספורטאית מצטיינת ומתעמלת באגודת 'מכבי'. בנעוריה היתה חברת תנועת הנוער 'הבונים' וכשהחלו נושבות רוחות מלחמה, איפשרו לה הוריה הדואגים לעלות ארצה, וכך עלתה בשנת 1938 עם קבוצת נערים ונערות דרך איטליה לארץ ישראל, וישר את גבעת ברנר, במסגרת 'נוער ב'. הוריה הספיקו ברגע האחרון להמלט מאירופה הבוערת באניה האחרונה וכך הגיעו לא"י והשתקעו ברמת גן. שולמית הצטרפה אליהם ואז גם הכירה את ארתור קלינגר, אבי ילדיה אלי ועמי. לאחר גירושיה בשנת 1956 חזרה עם הילדים לגבעת ברנר. חייה של שולמית סבבו סביב ילדיה ומשפחתה מצד אחד, ומצד שני היא היתה אשת עבודה למופת ובמרוצת חיה עבדה בבית ישע, רימון, מטר - ותמיד בעבודה הקשה והשחורה שעשתה אותה מאושרת. עם השנים התרחבה המשפחה, ילדים, נכדים ונינים - לכולם דאגה, סרגה, רקמה, יצרה משחקים ומעל הכל בישלה - מרקים ומאפים, מאכלי שוקולד מעשה ידהי להתפאר ולהתברך. סגירת 'מטר' היתה מכה קשה עבורה אך היא ידעה לשמור על מזגה הנעים והנוח עבור כל המשפחה.