שנים רבות התהלכה ויצרה ביננו ציירת ואמנית ייחודית בהליכותיה, ולה סיפור חיים סוער, רומנטי ויוצא דופן. ליזה נולדה ב-1895 בוורשה, שהייתה אז תחת שילטון רוסי. הבית היה בית עשירים, האב סוחר עצים מצליח והאם שמרה על מעט מסורת יהודית בבית. ליזה גדלה כנסיכה מוקפת אומנות ומשרתות והחלה לצייר מגיל צעיר. הצטיינה בלימודיה והתקבלה לאקדמיה לאומנויות לפי המלצתו של הפרופסור והצייר הגדול לאוניד פסטרנק (אבי הסופר בוריס פסטרנק). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והמהפכה ברוסיה המשיכה ליזה בלימודיה בדנציג ובאקדמיה בפריז. ב-1918 נישאה למהנדס ולעסקן הציוני יחיאל גולדשטיין, הזוג עלה ארצה ב 1933 והתיישב בתל אביב. פגישתה עם איש ה"שומר" אריה אברמסון טלטלה את חייה. ב 1934 עזבה את חייה הנוחים, הכסף והבית והלכה אחרי אהבתה. אריה אברמסון, דמות סוערת ומרתקת, וליזה נדדו בארץ בין שייח-א-בריק, רמת ישי, עין חרוד וחיפה. הזוג חי בעוני ודלות יוצאי דופן. בתקופת הריונה חלתה ליזה בקדחת, ואם לא די בכך, אריה נידון לשנתיים מאסר בכלא עכו (עם עוד 4 מאנשי ה"שומר") על הריגת ערבי בזמן התקפה על טבעון. זמרי, בנם היחיד של הזוג נולד ב 1936, כשאריה בכלא. עם שחרורו המשיכה המשפחה לנדוד בארץ. "בחרתי בהכרה מלאה בחיי אשת שומר ורועה, ובכל נדודי ונפתולי חיי ציירתי ללא הפסקה" כתבה ליזה. "מהצריף הקטנטן בשיח-א-בריק נשקף נוף שאין כמותו ועל רקע נוף זה ציירתי את אריה עם מבטו התקיף והחולמני"... "ללא חשמל כשפח מים מובא יום יום בידי שכן ערבי, ידיד של אריה. היו אלה ימים של קסם, אהבה וחלום". בצריף ההוא השתכנה לימים משפחתו של אלכסנדר זייד. ב-1941 נפטר אריה מדלקת ראות. ב-1942 הגיעו ליזה וזמרי לגבעת ברנר, על פי פניית אנשי ה"שומר" (האגדה מספרת שלגבעת ברנר הובטח בתמורה "סליק" של אקדחים ורימונים שהועבר מ"גבעת השומרים"). לאחר שנות נדודים סוערות ברוסיה אירופה וארץ ישראל, התיישבה ליזה עם בנה בגבעת ברנר ובה חיתה ויצרה עד יום מותה. בכל בוקר ישבה וציירה בבית ההבראה ואחה"צ עבדה שם במטבח. ליזה בדמותה המיוחדת, בעולמה התרבותי העשיר, השכלתה הרחבה (דיברה ב 7 שפות, קראה בשקיקה שירה ופרוזה) רכשה לעצמה חברים וידידים רבים, בקהילת האומנים שחיו ויצרו בגבעה בלטה בסגנון ייחודי לה. ציירה ורשמה דיוקנאות, פינות במשק, נופים וטבע. כל הזמן התפתחה וחיפשה טכניקות וחומרים חדשים. ליזה הייתה חברה באגודת הציירים, הציגה בתערוכות כלליות וערכה תערוכות יחיד, כמה מהן בגבעת ברנר. בשנות ה 60 פנתה לאומנות הקולאז' הדבקות בד צבעוניות בקומפוזיציה משוחררת, כפסיפס צנוע ואסתטי. ליזה האריכה ימים והלכה לעולמה ב 19.3.1978. רבות מיצירותיה קישטו והאירו חדרי חברים ומבני ציבור בגבעה. רישומים, ציורי שמן ומים, וקולאז'ים הנמצאים עדיין בבתי חברים, בחתימתה של האמנית הם עדות וחותם לאישיותה ואומנותה של ליזה אישה רבת קסם וייחוד ואמנית מקורית. עוד על חייה של ליזה: כן ציור בגבעות שייח אבריק מתוך עת-מול