אבא נולד במונטבידאו, בן למקסים וציפה. היה הבכור מבין שלושת האחים. הוריו הגיעו בשנת 1928 מליטה כחלק מגל הגירה גדול של יהודי אירופה. בסיום בית הספר היסודי הלך ללמוד מטלורגיה בית ספר אורט. מגיל צעיר מאוד אהב כדורגל ונהג לברוח מהתיכון כדי לצפות במשחקים חשובים. הוריו היו עניים, הייתה להם חנות לזגגות בחזית הבית והם התגוררו בחלקו האחורי. בבית דיבר יידיש עם הוריו וכך למד את השפה. בכיתה י א פרש מהלימודים והצטרף לחנות, שם למד את מקצוע הזגגות מאביו. לאבא שלו היו דעות סוציאליסטיות והוא לקח אותו עוד בגיל צעיר למפגן של ראשון במאי. בין השנים 1940 - 1945 אוניות מדרום אמריקה הפליגו לאירופה עם מתנדבים למלחמה במטרה לעזור לפרטיזנים. אבא שלו היה אחד מהם והוא נסע לאירופה במטרה לאתר את משפחתו ולהציל אותם. כשחזר אחרי כמה שנים לא היה עוד אותו אדם, הזוועות שראה השפיעו עליו קשות. אבא הכיר את אימא דרך חברים והם התחתנו בחתונה יהודית. הם פתחו חנות זגגות ממנה התפרנסו בכבוד עד שאימא חלתה. לאבא היה משבר לטפל באימא וגם לפרנס את המשפחה. במשך השנים המשפחה לחצה עליו לעלות לארץ ובסופו של דבר השתכנע. בגיל 45 עלה ארצה והגיע לאולפן בקיבוץ גבעת-ברנר. בהתחלתה היה לו קשה ותקשר עם האנשים ביידיש ועם הדרום אמריקאים בקיבוץ בספרדית. מהיום הראשון עבד ברהיטי כל גיל ומאוד נהנה מזה, בנוסף עשה עבודות זגגות בקיבוץ. למרות כל מה שעבר בחייו נשאר איש אופטימי ואהב מאוד לשמוח ולחגוג ודיבר תמיד על כדורגל - זאת הייתה אהבת חייו. הוא אהב מאוד את הנכדים שלו ופניו התמלאו אור כל פעם שראה אותם. תחסר לנו מאוד בשמחת החיים ובנוכחות שלך. נזכור אותך תמיד.